לאחר שבררנו את גודל המעלה וחשיבות של ההתקשרות לצדיק האמת, כעת אנחנו רוצים לברר כיצד אנחנו מקיימים זאת בפועל. ראשית, כאשר אנחנו מדברים על התקשרות

אומר רבינו הקדוש- ישנם שלשה כיתות במקורבים אלי, כיתה אחת הם אלו ש'באים לקבל שיריים' כלומר באים לקבל ישועות וצרכי עולם הזה. כיתה שנייה 'באים

רבינו מבקש מאנשיו "תנו לי את ליבכם ואוליך אתכם בדרך חדשה, דרך שלא הלך בה אדם מעולם, אעפ"י שהיא דרך ישנה מכבר שכבר הלכו בה

אך כיצד זוכים להתקרב לצדיק האמת? הרי ידוע שעל כל הצדיקים ישנה הסתרה גדולה ולא כל אחד זוכה להתקרב אליהם ויש הרבה מחלוקות ומניעות להתקרב

מבואר על פי דברי רבי נתן שהעיקר והיסוד שהכל תלוי בו, בעניין התקרבות לצדיק האמת, זה הרצונות והכיסופין ובעיקר התמימות והפשיטות, אם אני רוצה להתקרב

כמובן שישנן סיבות נוספות לתהליך הזה שעובר האדם הרוצה להתקרב אליו יתברך, חלקן ידועות לנו וחלקן נסתרות מאיתנו, אך רבינו הקדוש ורבי נתן מביאים עוד

על זה כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, חושן ומשפט א', הלכות חלוקת שותפים ה' וזה לשונו: "בתחילה כשהאדם רוצה לכנוס בעבודת השם, אזי השם יתברך

אחד הכוחות היותר גדולים הנמצאים בנפש האדם, המשפעים ביותר על כל אורחות חייו  ועבודת השם שלו, הוא כמובן כוח הרצון. רבינו הקדוש ורבי נתן מרחיבים

עלינו לדעת שלרצון עצמו ישנם שורשים רבים, לא תמיד הרצון הגלוי הנראה לעין הוא הרצון האמיתי של האדם, יכלו להיות שלרצון הנגלה והחיצוני של האדם

יותר מכך, נוכל ללמוד מדברי רבי נתן בליקוטי הלכות, שלא רק המניעות הם הכלים להגברת החשק והרצון, אלא כל העולמות כולם נבראו בשביל להגביר את

בסיפור המעשה 'מאבדת בת מלך' אנו רואים את המשנה למלכות שיוצא לחפש את בת המלך האבודה, הוא מוצא אותה במבצר  ושואל אותה "איך אני יכול

ישנו עוד סיפור שבו רבינו מסביר לנו את הרעיון של הרצונות והכיסופין וזה נמצא בסיפור המעשה מ'השבעה בעטלירס', במעשה של ה'בעטליר הכבד פה' שמספר על

רבינו הקדוש מדבר הרבה מעניין השמחה וכל ספריו הקדושים מלאים בתורות ועצות כיצד לזכות לשמחה, הוא גם הזהיר אותנו בעניין זה ש'מצווה גדולה להיות בשמחה

ידוע שהלב מחולק לשתי מדורים, חציו השמאלי של הלב הוא משכן הנפש הבהמית וחציו הימני הוא משכן הנפש האלוקית. כאשר האדם מטהר את ליבו ומתקן

את החיבור הנ"ל בין המוח והלב, בין המחשבות הטובות והרצונות אל המעשים, צריכים לעשו"ת בהדרגה ובמידה נכונה, כל אחד כפי הכלים שיש לו, כפי המדרגה

  רבינו מלמד אותנו, שכשהאדם נעתק אפילו כחוט השערה מן הרע אל הטוב הוא הולך פרסאות גדולות בשמיים ויש להשם יתברך שעשועים ונחת רוח גדול

"כי עיקר הטהרה מפגם הברית הוא ע"י טהרת המחשבה" כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א', הלכות תפילין ו' "כי כל אדם אפילו אם

אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן תורה ו': כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום וכו', וכשממעט בכבוד המקום זוכה לכבוד אלוקים הסתר

את כבוד השם יתברך הגלוי כולם רואים, כי מלוא כל הארץ כבודו וכולם מבינים מקצת מגדולתו וחכמתו וחסדיו האין סופיים של השם יתברך, אבל את

רבי נתן מבאר עניין זה היטב, בליקוטי הלכות, אורח חיים א', הלכות ברכת השחר ג', סעיף ה' וזה לשונו: "צריך האדם לידע ולהאמין שנפשו בשרשה

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה ב', הלכות נדרים ד', סעיף י"ד: "עיקר התכלית שבשבילו נברא העולם הוא בחינת ההתקשרות, לכלול תחתונים בעליונים, שזה

כמו כן עיקר הנפילה של האדם כאשר הוא נמצא במקומות הנמוכים, יכול לנבוע גם כן מגאווה, מכיוון שהוא אינו משלים עם המציאות שהוא נמצא במקומות

בתחילת הפרק דיברנו על כך שהאדם צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלוקים אלא לכבוד של

שורש כל הבחירה של האדם נמצא ברצון והדבר שמשפיע ביותר על הרצון הוא הדעת והאמונה, האדם בוחר במה שהוא מאמין או יודע שטוב לו, משתלם

מה שאנחנו רואים בעיניים ומרגישים בחוש, לא תמיד זה המציאות האמיתית, אנחנו יכולים לטעות בשפיטת הדברים ובהתייחסות שלנו אל המציאות, על כן אנחנו חייבים להתחבר

  על זה כותב רבי נתן בפירוש בליקוטי הלכות, הלכות דברים היומה"ח צ' וזה לשונו: "כל העולם לא נברא כי אם בשביל האדם הבעל בחירה

וזה בחינת איסור בשר בחלב, שהוא חידוש, כי בשר הוא בחינת הבירור שמתברר על ידינו, כי הבשר אינו נותר כי אם ע"י השחיטה שנעשית על

אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר"ן ס"ב, חלק ב: "ועיקר הרחמנות הוא בבחינת "ואל שדי יתן לכם רחמים"- לכם דווקא. הינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות,

שואל רבי נתן על זה קושיה גדולה, בליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג': "שלכאורה קשה להבין את דברי רבינו, כי מאחר שבאמת כוונת השם יתברך

יכולים אנו לראות את העניין הזה אצל משה רבינו ובני ישראל כשעמדו לפני ים סוף, כאשר המצרים רדפו אחריהם והם החלו לצעוק להשם יתברך, מה

כידוע עיקר תכלית הבריאה וכל העולמות ועיקר סיבת ירידת הנשמה לעולם הזה, היה בשביל שלא תאכל 'נהמא דכיסופא', כלומר שלא יהיה לה לחם בזיון, כי

בסיפור המעשה 'מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו' מספר לנו רבינו, על החילוף שנעשה בארמון המלך, שהמיילדת החליפה בין הוולדות, ולקחה את בן השפחה ונתנה אותו

כפי שהסברנו, החילוף הראשון שנעשה בעולם, הוא החילוף בן הגוף לנשמה, שהאדם נברא כדי להכניע רצון הגוף לגבי הנשמה ולהשיב את המלוכה אל הנשמה שהיא

עד כאן הסברנו על החילוף הראשון שנעשה בעולם, החילוף בין הגוף לנשמה בין העולם הזה לתכלית הנצחית. לכאורה אנחנו יכולים לשאול כאן שאלה גדולה, הרי

כותב רבי נתן, בהלכות ברכת הריח ה', וזה לשונו: "באמת עיקר כל המניעות הם מניעות המוח, כי עיקר המניעה שיש לאדם הוא מחמת שמבלבלים מוחו

הבחינה השלישית של החילוף הנ"ל, בין הבן מלך לבן שפחה שנתחלפו, ישנו וקיים גם במחוזות הקדושה. כידוע ישנם בתורה ארבעה חלקים, פשט, רמז, דרש וסוד.

הבחינה הנוספת של החילוף שנעשה בעולם זה בעניין הלב והמוח, כידוע האדם לומד את התורה הקדושה ומעמיק בה בעיקר בשכל ובמחו, ויש גם עניין גדול

בסיפור המעשה של בן מלך ובן שפחה שנתחלפו, אנחנו יכולים להבין את העניין הזה יותר בבירור, כאשר הבן מלך האמת בורח ממדינתו ומגיע אל היער,

רבינו הקדוש אמר:"התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל" דהיינו שיפרש שיחתו לפני השם יתברך בשפה שרגיל בה, אז אם רבינו אומר זאת, אז בוודאי

ה'בעטליר' השני הוא הקבצן החרש, שאמר על עצמו "ואתם סוברים שאני חרש, אין אני חרש כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי לכלום שאשמע

ביום השלישי הגיע ה'בעטליר' השלישי, שהוא הקבצן הכבד פה, שאמר על עצמו: "ואתם סבורים שאני כבד פה, אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של

ה'בעטליר' הרביעי הוא ה'בעטליר' שהיה צווארו עקום, שאמר על עצמו "ואתם סוברים שיש לי צוואר עקום, אין צווארי עקום כלל. אדרבא, יש לי צוואר שווה

ביום החמישי הגיע ה'בעטליר' הגיבן שאמר על עצמו שהוא בחינת המועט המחזיק את המרובה וסיפר שהיו אנשים שהתפארו בבחינה הזו, שכל אחד היה מתפאר שיש

  ביום השישי התגעגעו בני הזוג אל ה'בעטליר' בלי הידיים והנה הוא מגיע אליהם אל החתונה ואומר להם שבאמת אין לו שום מום בידיים, אדרבא