בתחילת הסיפור, ממעשה מ'שבעה בעטלירס', אומר רבינו – אספר לכם איך היו שמחים. כלומר כאן בסיפור המעשה, מגלה לנו רבינו כיצד אפשר להגיע לשמחה אמיתית
לאחר שלמדנו מעט על הבסיס והיסוד לשמחה אמיתית בעבודת השם, כעת נרחיב עוד בעניין של שמחת המצוות ונלמד כיצד אפשר להרגיש בפועל ממש את השמחה
ישנן עוד עצות וסגולות רבות לשמחה שרבינו מלמד אותנו בתורותיו הקדושו"ת ובסיפורי מעשיות, כיצד להיות בשמחה בכל מצב, כי רבינו מצפה מכל אחד מאנשיו שיהיה
אך מעבר לעניין החיפוש ומציאת הנקודות הטובות שיש בנו ובאחרים, כל התורה של רבינו וכל הדרך שהוא בא לגלות בעולם, מתמקדים בעיקר בדבר מהותי וחשוב
במעשה 'מאבדת בת מלך' בסיפורי מעשיות של רבינו הקדוש, מתואר תהליך החיפוש של המשנה למלכות אחר הבת מלך האבודה. הבת מלך המתוארת בסיפור היא בעצם
"זה בחינת ברכת הכהנים" כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א', הלכות נשיאת כפיים ה' וזה לשונו "כי הכהן הוא בחינת האהבה הקדושה שהוא
נקודה הקדושה שצריך כל אחד לחפש ולמצוא בעצמו חשובה ויקרה עד מאוד כפי שהרחבנו בפרק הנ"ל, אך מעבר לכך שהחיפוש והמציאה של אותה הנקודה תורמת
אחד הדברים החשובים ביותר בעבודת השם ובחיי האדם הוא עניין ההתחדשות, שעל זה שם רבינו הקדוש את הדגש מאוד ודורש מכל המקורבים אליו ומכל מי
כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה , הלכות בשר וחלב ד': "כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש, כאשר הזהיר רבינו
רבי נתן מדגיש את העובדה שעיקר ההתחדשו"ת היא בדעת, כי עיקר מה שבני האדם מזדקנים במעשיהם הוא מחמת שהם נושאים על עצמם את נטל העבר
כמו שיש זקנה בס"א, יש לעומתה זקנה דקדושה, שהיא ההפך הגמור והיא זקנה טובה, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור המעשה מהשבעה בעטליר'ס, במעשה של ה'בעטליר
ישנה בחינה נוספת של 'הזדקנות', שהיא שייכת בעיקר לבני האדם הגדולים במעלה ואפילו צדיקים, שהם מגיעים כבר למעלה או לאיזו מדרגה שבה הם חושבים שאין
אומר רבינו הקדוש "עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל. כמובן שרבינו לא התכוון שאין האדם צריך לחכמה, כי זה כל תכלית האדם
כותב רבי נותן בליקוטי הלכות, אורח חיים ג', הלכות יום כיפור ב' וזה לשונו: "מבואר בדברי רבינו ז"ל שצריכין להשליך כל מיני חכמות, לא מבעיא
נמצא על פי דברי רבי נתן שכל מה שזוכה האדם לדעת ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא צריך להמשיך בכל פעם את הדעת אל הלב ואל
את העניין הזה אנחנו לומדים היטב בסיפור המעשה 'מחכם ותם' שבו רבינו מספר לנו על שני חברים, אחד חכם ואחד תם, בסיפור רבינו מתאר לנו
כדי להגיע לתמימות אמיתית ולשלמות החכמה לזה אנו צריכים את האמונה וההתקשרות לצדיקים האמיתיים, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א', הלכות הכשר
"וזה מעלת האדם על כל המלאכים" כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א', הלכות עבודת אלילים ג' וזה לשונו: "מחמת שהאדם הוא בעולם השפל
גלוי וידוע עוצם המעלה של ההתקרבות לצדיקים האמתיים ובמיוחד לרבינו הקדוש שהוא הצדיק יסוד עולם, שבהם תלוי כל התיקון שלנו וההתקרבות להשם יתברך, כמו כן
ממשיך רבי נתן וכותב "וזה בחינת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין נרות חנוכה, שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיף והולך,
כדי לישב את הדברים אנו צריכים לדעת שישנן כמה בחינות בלימוד התורה הקדושה וכן בתפילה, כי עיקר החשיבות והמעלה של לימוד התורה של האדם, נקבע
כידוע, בהנהגה זו אחזו כל הצדיקים ואבותינו הקדושים וזו הייתה הנהגה מקובלת מכבר, שהיו מפרשים שיחתם לפניו יתברך ומבקשים ממנו בתחינות ופיוסים, האבות הקדושים, האימהות,
מדברי רבי נתן אנו יכולים ללמוד שבודאי כל תפלה ותפילה שהאדם משיח את ליבו לפני השם יתברך היא יקרה וחשובה מאוד לפניו יתברך, אך כמו
עיקר ההתפארות של השם יתברך בישראל, הוא בעזות ובעקשנות שלהם, שהם עזים מאוד ועקשנים בעבודת השם ורוצים אותו יתברך, ולמרות כל המניעות והקשיים שעוברים עליהם
כי זה ידוע לכל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת, כמה מניעות וקשיים והסתות ופיתויים מתגברים עליו בכל עת, ועל כן ללא המידה הזאת של
בסיפור המעשה מאבדת בת מלך אנחנו רואים את המשנה למלכות, שיוצא לחפש את הבת מלך האבודה, הוא מחפש ימים ושנים ועובר מה שעובר, אבל למרות
כמובן שהעזות והעקשנות שעליה אנחנו מדברים היא 'עזות דקדושה' המלווה בענווה, כי יש עזות וענווה מצד הקדושה, ולהיפך ישנם עזות וענווה מצד הס"א וצריך להשתמש
את העניין הזה מבאר רבי נתן היטב בליקוטי הלכות, הלכות ביצים ד' וזה לשונו: "וזה בחינת סימני ביצים, שנתנו חז"ל סימן הביצים – ראשו האחד
מבואר רבות בספרי רבינו כמה האדם צריך להתעקש ולהרבות בתפילה ותחנונים, שבזה הוא צריך להשקיע את עיקר ה'עזות דקדושה' שלו ולא להתייאש ולא ליפול בדעתו,
פעם אחת בא אל רבינו אחד שנפל מאוד בדעתו מחמת עוונותיו, ענה ואמר לו רבינו "אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן". במשפט זה
מה היא אותה תכלית נעלמת שאותה רצה הקב"ה להשיג כביכול עד שהיה שווה לו לברוא את האדם אף על פי שידע שיקלקל ונתן לו גם
לאחר שלמדנו מעט על הסיבה שהקב"ה ברא את האדם והעולם אע"פ שידע שהאדם עתיד לקלקל במעשיו וראינו את מעלת התיקון שמביא את האדם למעלה גדולה
רבי נתן אומר שעיקר האמונה צריכה להיות בהשגחה פרטית, כי כאשר הוא מאמין ויודע שהכל נעשה ברצונו ובהשגחתו הפרטית של השם יתברך, אזי הוא גם
אומר רבינו בליקוטי מוהר"ן, תנינא, תורה יב', שכידוע העולם נברא בעשרה מאמרות ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד המיוחד, שהוא שורשו, כי הכבוד הוא
כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א', הלכות נפילת אפים ו': "כי מאחר שמחפשים ומבקשים את כבודו, נמצא שמודים עכ"פ באלקותו יתברך ובתורתו, שיודעים
על כן מדובר הרבה בספרי רבינו הקדוש ובליקוטי הלכות על מעלת ההתקרבות לצדיקים האמיתיים, שכמה שהחולה גדול ביותר הוא צריך לחפש רופא גדול יותר שיוכל
בסיפור המעשה מבעל תפילה, מספר לנו רבינו על הטעות והמבוכה ששוררים בעולם עקב שבירת הכלים ונפילת הניצוצות, כאשר בני האדם נחלקו לכיתות כיתות וכל כת
אבל הכת שנפלו ביותר בטעות הנ"ל היתה הכת של בעלי הממון, שהממון אצלם נהפך לעבודה זרה ממש, והם היו עושים להם אלוקות, שמי שהיה לו
זה הוא עיקר הניסיון של בני העולם לבחור במה הם מאמינים, בממון שכביכול נראה שמספק להם את כל צרכיהם או בהשם יתברך. על כן אנחנו
וכל זה נמשך ונאחז רק מבחינת הזמן והמקום, כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן והמקום וישראל עלה במחשבה תחילה וקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ועל
אם כך, בודאי שהקב"ה דואג לבריותיו לפרנסתם, אך האופן שבו הם יקבלו אותו, זה תלוי באופן התנהלותם ובהשגחתו יתברך, כי השפע של השם יתברך יורד
כמובן שישנן עוד סיבות רבות וסגולות ועצות לעניין הפרנסה והממון, כיצד יוכל האדם להינצל מתאווה זאת ולחיות את ימיו בשפע בברכה ובשמחה, אך ישנה סיבה
אחד הדברים החשובים וההכרחיים לקיומו הנצחי של האדם ולתיקונו עלי אדמות הוא כמובן ההתקשרות לצדיקי האמת, שהם כמובן מורי הדרך הגדולים הסוללים לנו דרכים ותורות
החיבור וההתקשרות לצדיק האמת, מעבר לכך שהיא סוללת לאדם את הדרך ומלמדת אותו את רצון השם האמיתי, כל התיקון של האדם עלי אדמות תלוי בהתחברות
© כל הזכויות שמורות לאור הגנוז ברסלב - נבנה על ידי אמויה סטודיו בניית וקידום אתרים | אחסון אתרים
