בתחילת הסיפור, ממעשה מ’שבעה בעטלירס’, אומר רבינו – אספר לכם איך היו שמחים. כלומר כאן בסיפור המעשה, מגלה לנו רבינו כיצד אפשר להגיע לשמחה אמיתית

כידוע בספרי רבינו ורבי נתן גודל המעלה של עבודת השם בשמחה וכן בכל ספרי הצדיקים מבואר היטב עניין זה של השמחה בעבודת השם ובקיום המצוות,

לאחר שלמדנו מעט על הבסיס והיסוד לשמחה אמיתית בעבודת השם, כעת נרחיב עוד בעניין של שמחת המצוות ונלמד כיצד אפשר להרגיש בפועל ממש את השמחה

ישנן עוד עצות וסגולות רבות לשמחה שרבינו מלמד אותנו בתורותיו הקדושו”ת ובסיפורי מעשיות, כיצד להיות בשמחה בכל מצב, כי רבינו מצפה מכל אחד מאנשיו שיהיה

אחת התורות החשובות של רבינו הקדוש, היא תורה רפ”ב בליקוטי מוהר”ן הנקראת תורת ‘אזמרה’, בתורה זאת רבינו מלמד אותנו כיצד לחפש ולהתבונן ולמצוא בעצמנו נקודות

אך מעבר לעניין החיפוש ומציאת הנקודות הטובות שיש בנו ובאחרים, כל התורה של רבינו וכל הדרך שהוא בא לגלות בעולם, מתמקדים בעיקר בדבר מהותי וחשוב

במעשה ‘מאבדת בת מלך’ בסיפורי מעשיות של רבינו הקדוש, מתואר תהליך החיפוש של המשנה למלכות אחר הבת מלך האבודה. הבת מלך המתוארת בסיפור היא בעצם

“זה בחינת ברכת הכהנים” כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות נשיאת כפיים ה’ וזה לשונו “כי הכהן הוא בחינת האהבה הקדושה שהוא

נקודה הקדושה שצריך כל אחד לחפש ולמצוא בעצמו חשובה ויקרה עד מאוד כפי שהרחבנו בפרק הנ”ל, אך מעבר לכך שהחיפוש והמציאה של אותה הנקודה תורמת

אחד הדברים החשובים ביותר בעבודת השם ובחיי האדם הוא עניין ההתחדשות, שעל זה שם רבינו הקדוש את הדגש מאוד ודורש מכל המקורבים אליו ומכל מי

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה , הלכות בשר וחלב ד’: “כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש, כאשר הזהיר רבינו

רבי נתן מדגיש את העובדה שעיקר ההתחדשו”ת היא בדעת, כי עיקר מה שבני האדם מזדקנים במעשיהם הוא מחמת שהם נושאים על עצמם את נטל העבר

ישנה בחינה נוספת של ‘הזדקנות’, שהיא שייכת בעיקר לבני האדם הגדולים במעלה ואפילו צדיקים, שהם מגיעים כבר למעלה או לאיזו מדרגה שבה הם חושבים שאין

כמו שיש זקנה בס”א, יש לעומתה זקנה דקדושה, שהיא ההפך הגמור והיא זקנה טובה, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור המעשה מהשבעה בעטליר’ס, במעשה של ה’בעטליר

אומר רבינו הקדוש “עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל. כמובן שרבינו לא התכוון שאין האדם צריך לחכמה, כי זה כל תכלית האדם

כותב רבי נותן בליקוטי הלכות, אורח חיים ג’, הלכות יום כיפור ב’ וזה לשונו: “מבואר בדברי רבינו ז”ל שצריכין להשליך כל מיני חכמות, לא מבעיא

נמצא על פי דברי רבי נתן שכל מה שזוכה האדם לדעת ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא צריך להמשיך בכל פעם את הדעת אל הלב ואל

את העניין הזה אנחנו לומדים היטב בסיפור המעשה ‘מחכם ותם’ שבו רבינו מספר לנו על שני חברים, אחד חכם ואחד תם, בסיפור רבינו מתאר לנו

כדי להגיע לתמימות אמיתית ולשלמות החכמה לזה אנו צריכים את האמונה וההתקשרות לצדיקים האמיתיים, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א’, הלכות הכשר

“וזה מעלת האדם על כל המלאכים” כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א’, הלכות עבודת אלילים ג’ וזה לשונו: “מחמת שהאדם הוא בעולם השפל

אומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע”א: “אני מוליך אתכם בדרך חדשה שלא הלך בה אדם מעולם, הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק

גלוי וידוע עוצם המעלה של ההתקרבות לצדיקים האמתיים ובמיוחד לרבינו הקדוש שהוא הצדיק יסוד עולם, שבהם תלוי כל התיקון שלנו וההתקרבות להשם יתברך, כמו כן

אומר רבינו הקדוש “תנו לי את ליבכם ואוליך אתכם בדרך חדשה, דרך שלא הלך בה אדם מעולם, אעפ”י שהיא דרך ישנה מכבר, אעפ”י  כן היא

ממשיך רבי נתן וכותב “וזה בחינת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין נרות חנוכה, שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיף והולך,

כדי לישב את הדברים אנו צריכים לדעת שישנן כמה בחינות בלימוד התורה הקדושה וכן בתפילה, כי עיקר החשיבות והמעלה של לימוד התורה של האדם, נקבע

כידוע, בהנהגה זו אחזו כל הצדיקים ואבותינו הקדושים וזו הייתה הנהגה מקובלת מכבר, שהיו מפרשים שיחתם לפניו יתברך ומבקשים ממנו בתחינות ופיוסים, האבות הקדושים, האימהות,

מדברי רבי נתן אנו יכולים ללמוד שבודאי כל תפלה ותפילה שהאדם משיח את ליבו לפני השם יתברך היא יקרה וחשובה מאוד לפניו יתברך, אך כמו

עיקר ההתפארות של השם יתברך בישראל, הוא בעזות ובעקשנות שלהם, שהם עזים מאוד ועקשנים בעבודת השם ורוצים אותו יתברך, ולמרות כל המניעות והקשיים שעוברים עליהם

כי זה ידוע לכל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם באמת, כמה מניעות וקשיים והסתות ופיתויים מתגברים עליו בכל עת, ועל כן ללא המידה הזאת של

בסיפור המעשה מאבדת בת מלך אנחנו רואים את המשנה למלכות, שיוצא לחפש את הבת מלך האבודה, הוא מחפש ימים ושנים ועובר מה שעובר, אבל למרות

כמובן שהעזות והעקשנות שעליה אנחנו מדברים היא ‘עזות דקדושה’ המלווה בענווה, כי יש עזות וענווה מצד הקדושה, ולהיפך ישנם עזות וענווה מצד הס”א וצריך להשתמש

את העניין הזה מבאר רבי נתן היטב בליקוטי הלכות, הלכות ביצים ד’ וזה לשונו: “וזה בחינת סימני ביצים, שנתנו חז”ל סימן הביצים – ראשו האחד

מבואר רבות בספרי רבינו כמה האדם צריך להתעקש ולהרבות בתפילה ותחנונים, שבזה הוא צריך להשקיע את עיקר ה’עזות דקדושה’ שלו ולא להתייאש ולא ליפול בדעתו,

פעם אחת בא אל רבינו אחד שנפל מאוד בדעתו מחמת עוונותיו, ענה ואמר לו רבינו “אם אתה מאמין שיכולין לקלקל תאמין שיכולין לתקן”. במשפט זה

מה היא אותה תכלית נעלמת שאותה רצה הקב”ה להשיג כביכול עד שהיה שווה לו לברוא את האדם אף על פי שידע שיקלקל ונתן לו גם

לאחר שלמדנו מעט על הסיבה שהקב”ה ברא את האדם והעולם אע”פ שידע שהאדם עתיד לקלקל במעשיו וראינו את מעלת התיקון שמביא את האדם למעלה גדולה

רבי נתן אומר שעיקר האמונה צריכה להיות בהשגחה פרטית, כי כאשר הוא מאמין ויודע שהכל נעשה ברצונו ובהשגחתו הפרטית של השם יתברך, אזי הוא גם

כך גם כותב רבי נתן בהמשך התורה: “וזהו עיקר בחינת התשובה, בחינת ירידה תכלית העלייה, כשמגיע האדם ח”ו לתכלית הירידה ע”י מעשיו הרעים, אע”פ כן

אומר רבינו בליקוטי מוהר”ן, תנינא, תורה יב’, שכידוע העולם נברא בעשרה מאמרות ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד המיוחד, שהוא שורשו, כי הכבוד הוא

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות נפילת אפים ו’: “כי מאחר שמחפשים ומבקשים את כבודו, נמצא שמודים עכ”פ באלקותו יתברך ובתורתו, שיודעים

על כן מדובר הרבה בספרי רבינו הקדוש ובליקוטי הלכות על מעלת ההתקרבות לצדיקים האמיתיים, שכמה שהחולה גדול ביותר הוא צריך לחפש רופא גדול יותר שיוכל

כי אנחנו הדור האחרון שעליו נאמר “ותרד פלאים” ורבינו הקדוש הוא ה’איש פלא’ שמביא עצות ותורות נפלאות מהפלא העליון ומוריד אותם עד לפחות שבפחותים, שגם

בסיפור המעשה מבעל תפילה, מספר לנו רבינו על הטעות והמבוכה ששוררים בעולם עקב שבירת הכלים ונפילת הניצוצות, כאשר בני האדם נחלקו לכיתות כיתות וכל כת

אבל הכת שנפלו ביותר בטעות הנ”ל היתה הכת של בעלי הממון, שהממון אצלם נהפך לעבודה זרה ממש, והם היו עושים להם אלוקות, שמי שהיה לו

נמצא שעיקר הטעות של בני העולם נובעת מכך שלממון יש כח גדול וחשיבות והוא נצרך למחיית האדם והתנהלותו בעולם הזה, על כן כולם נכספים אליו

זה הוא עיקר הניסיון של בני העולם לבחור במה הם מאמינים, בממון שכביכול נראה שמספק להם את כל צרכיהם או בהשם יתברך. על כן אנחנו

וכל זה נמשך ונאחז רק מבחינת הזמן והמקום, כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן והמקום וישראל עלה במחשבה תחילה וקב”ה ואורייתא וישראל כולא חד, ועל

אם כך, בודאי שהקב”ה דואג לבריותיו לפרנסתם, אך האופן שבו הם יקבלו אותו, זה תלוי באופן התנהלותם ובהשגחתו יתברך, כי השפע של השם יתברך יורד

רבי נתן מתמקד בעניין הביטחון, שזה עיקר הכלי למשוך את הפרנסה כמו שנאמר “עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו”. וכך הוא

כמובן שישנן עוד סיבות רבות וסגולות ועצות לעניין הפרנסה והממון, כיצד יוכל האדם להינצל מתאווה זאת ולחיות את ימיו בשפע בברכה ובשמחה, אך ישנה סיבה

אחד הדברים החשובים וההכרחיים לקיומו הנצחי של האדם ולתיקונו עלי אדמות הוא כמובן ההתקשרות לצדיקי האמת, שהם כמובן מורי הדרך הגדולים הסוללים לנו דרכים ותורות

החיבור וההתקשרות לצדיק האמת, מעבר לכך שהיא סוללת לאדם את הדרך ומלמדת אותו את רצון השם האמיתי, כל התיקון של האדם עלי אדמות תלוי בהתחברות

לאחר שבררנו את גודל המעלה וחשיבות של ההתקשרות לצדיק האמת, כעת אנחנו רוצים לברר כיצד אנחנו מקיימים זאת בפועל. ראשית, כאשר אנחנו מדברים על התקשרות

אומר רבינו הקדוש- ישנם שלשה כיתות במקורבים אלי, כיתה אחת הם אלו ש’באים לקבל שיריים’ כלומר באים לקבל ישועות וצרכי עולם הזה. כיתה שנייה ‘באים

רבינו מבקש מאנשיו “תנו לי את ליבכם ואוליך אתכם בדרך חדשה, דרך שלא הלך בה אדם מעולם, אעפ”י שהיא דרך ישנה מכבר שכבר הלכו בה

אך כיצד זוכים להתקרב לצדיק האמת? הרי ידוע שעל כל הצדיקים ישנה הסתרה גדולה ולא כל אחד זוכה להתקרב אליהם ויש הרבה מחלוקות ומניעות להתקרב

מבואר על פי דברי רבי נתן שהעיקר והיסוד שהכל תלוי בו, בעניין התקרבות לצדיק האמת, זה הרצונות והכיסופין ובעיקר התמימות והפשיטות, אם אני רוצה להתקרב

כמובן שישנן סיבות נוספות לתהליך הזה שעובר האדם הרוצה להתקרב אליו יתברך, חלקן ידועות לנו וחלקן נסתרות מאיתנו, אך רבינו הקדוש ורבי נתן מביאים עוד

על זה כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, חושן ומשפט א’, הלכות חלוקת שותפים ה’ וזה לשונו: “בתחילה כשהאדם רוצה לכנוס בעבודת השם, אזי השם יתברך

אחד הכוחות היותר גדולים הנמצאים בנפש האדם, המשפעים ביותר על כל אורחות חייו  ועבודת השם שלו, הוא כמובן כוח הרצון. רבינו הקדוש ורבי נתן מרחיבים

עלינו לדעת שלרצון עצמו ישנם שורשים רבים, לא תמיד הרצון הגלוי הנראה לעין הוא הרצון האמיתי של האדם, יכלו להיות שלרצון הנגלה והחיצוני של האדם

יותר מכך, נוכל ללמוד מדברי רבי נתן בליקוטי הלכות, שלא רק המניעות הם הכלים להגברת החשק והרצון, אלא כל העולמות כולם נבראו בשביל להגביר את

בסיפור המעשה ‘מאבדת בת מלך’ אנו רואים את המשנה למלכות שיוצא לחפש את בת המלך האבודה, הוא מוצא אותה במבצר  ושואל אותה “איך אני יכול

ישנו עוד סיפור שבו רבינו מסביר לנו את הרעיון של הרצונות והכיסופין וזה נמצא בסיפור המעשה מ’השבעה בעטלירס’, במעשה של ה’בעטליר הכבד פה’ שמספר על

רבינו הקדוש מדבר הרבה מעניין השמחה וכל ספריו הקדושים מלאים בתורות ועצות כיצד לזכות לשמחה, הוא גם הזהיר אותנו בעניין זה ש’מצווה גדולה להיות בשמחה

ידוע שהלב מחולק לשתי מדורים, חציו השמאלי של הלב הוא משכן הנפש הבהמית וחציו הימני הוא משכן הנפש האלוקית. כאשר האדם מטהר את ליבו ומתקן

את החיבור הנ”ל בין המוח והלב, בין המחשבות הטובות והרצונות אל המעשים, צריכים לעשו”ת בהדרגה ובמידה נכונה, כל אחד כפי הכלים שיש לו, כפי המדרגה

  רבינו מלמד אותנו, שכשהאדם נעתק אפילו כחוט השערה מן הרע אל הטוב הוא הולך פרסאות גדולות בשמיים ויש להשם יתברך שעשועים ונחת רוח גדול

“כי עיקר הטהרה מפגם הברית הוא ע”י טהרת המחשבה” כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות תפילין ו’ “כי כל אדם אפילו אם

אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר”ן תורה ו’: כי צריך כל אדם למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום וכו’, וכשממעט בכבוד המקום זוכה לכבוד אלוקים הסתר

את כבוד השם יתברך הגלוי כולם רואים, כי מלוא כל הארץ כבודו וכולם מבינים מקצת מגדולתו וחכמתו וחסדיו האין סופיים של השם יתברך, אבל את

רבי נתן מבאר עניין זה היטב, בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות ברכת השחר ג’, סעיף ה’ וזה לשונו: “צריך האדם לידע ולהאמין שנפשו בשרשה

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה ב’, הלכות נדרים ד’, סעיף י”ד: “עיקר התכלית שבשבילו נברא העולם הוא בחינת ההתקשרות, לכלול תחתונים בעליונים, שזה

כמו כן עיקר הנפילה של האדם כאשר הוא נמצא במקומות הנמוכים, יכול לנבוע גם כן מגאווה, מכיוון שהוא אינו משלים עם המציאות שהוא נמצא במקומות

בתחילת הפרק דיברנו על כך שהאדם צריך למעט בכבוד עצמו ולהרבות בכבוד המקום, כי מי שרודף אחר הכבוד אינו זוכה לכבוד אלוקים אלא לכבוד של

שורש כל הבחירה של האדם נמצא ברצון והדבר שמשפיע ביותר על הרצון הוא הדעת והאמונה, האדם בוחר במה שהוא מאמין או יודע שטוב לו, משתלם

מה שאנחנו רואים בעיניים ומרגישים בחוש, לא תמיד זה המציאות האמיתית, אנחנו יכולים לטעות בשפיטת הדברים ובהתייחסות שלנו אל המציאות, על כן אנחנו חייבים להתחבר

  על זה כותב רבי נתן בפירוש בליקוטי הלכות, הלכות דברים היומה”ח צ’ וזה לשונו: “כל העולם לא נברא כי אם בשביל האדם הבעל בחירה

וזה בחינת איסור בשר בחלב, שהוא חידוש, כי בשר הוא בחינת הבירור שמתברר על ידינו, כי הבשר אינו נותר כי אם ע”י השחיטה שנעשית על

אומר רבינו הקדוש בליקוטי מוהר”ן ס”ב, חלק ב: “ועיקר הרחמנות הוא בבחינת “ואל שדי יתן לכם רחמים”- לכם דווקא. הינו שהשם יתברך יתן לנו הרחמנות,

שואל רבי נתן על זה קושיה גדולה, בליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג’: “שלכאורה קשה להבין את דברי רבינו, כי מאחר שבאמת כוונת השם יתברך

יכולים אנו לראות את העניין הזה אצל משה רבינו ובני ישראל כשעמדו לפני ים סוף, כאשר המצרים רדפו אחריהם והם החלו לצעוק להשם יתברך, מה

כידוע עיקר תכלית הבריאה וכל העולמות ועיקר סיבת ירידת הנשמה לעולם הזה, היה בשביל שלא תאכל ‘נהמא דכיסופא’, כלומר שלא יהיה לה לחם בזיון, כי

בסיפור המעשה ‘מבן מלך ובן שפחה שנתחלפו’ מספר לנו רבינו, על החילוף שנעשה בארמון המלך, שהמיילדת החליפה בין הוולדות, ולקחה את בן השפחה ונתנה אותו

כפי שהסברנו, החילוף הראשון שנעשה בעולם, הוא החילוף בן הגוף לנשמה, שהאדם נברא כדי להכניע רצון הגוף לגבי הנשמה ולהשיב את המלוכה אל הנשמה שהיא

עד כאן הסברנו על החילוף הראשון שנעשה בעולם, החילוף בין הגוף לנשמה בין העולם הזה לתכלית הנצחית. לכאורה אנחנו יכולים לשאול כאן שאלה גדולה, הרי

כותב רבי נתן, בהלכות ברכת הריח ה’, וזה לשונו: “באמת עיקר כל המניעות הם מניעות המוח, כי עיקר המניעה שיש לאדם הוא מחמת שמבלבלים מוחו

הבחינה השלישית של החילוף הנ”ל, בין הבן מלך לבן שפחה שנתחלפו, ישנו וקיים גם במחוזות הקדושה. כידוע ישנם בתורה ארבעה חלקים, פשט, רמז, דרש וסוד.

הבחינה הנוספת של החילוף שנעשה בעולם זה בעניין הלב והמוח, כידוע האדם לומד את התורה הקדושה ומעמיק בה בעיקר בשכל ובמחו, ויש גם עניין גדול

בסיפור המעשה של בן מלך ובן שפחה שנתחלפו, אנחנו יכולים להבין את העניין הזה יותר בבירור, כאשר הבן מלך האמת בורח ממדינתו ומגיע אל היער,

רבינו הקדוש אמר:”התבודדות היא מעלה גדולה ועליונה מן הכל” דהיינו שיפרש שיחתו לפני השם יתברך בשפה שרגיל בה, אז אם רבינו אומר זאת, אז בוודאי

ה’בעטליר’ השני הוא הקבצן החרש, שאמר על עצמו “ואתם סוברים שאני חרש, אין אני חרש כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי לכלום שאשמע

ביום השלישי הגיע ה’בעטליר’ השלישי, שהוא הקבצן הכבד פה, שאמר על עצמו: “ואתם סבורים שאני כבד פה, אין אני כבד פה כלל, רק שהדיבורים של

ה’בעטליר’ הרביעי הוא ה’בעטליר’ שהיה צווארו עקום, שאמר על עצמו “ואתם סוברים שיש לי צוואר עקום, אין צווארי עקום כלל. אדרבא, יש לי צוואר שווה

ביום החמישי הגיע ה’בעטליר’ הגיבן שאמר על עצמו שהוא בחינת המועט המחזיק את המרובה וסיפר שהיו אנשים שהתפארו בבחינה הזו, שכל אחד היה מתפאר שיש