ממשיך רבי נתן וכותב “וזה בחינת המחלוקת בין בית שמאי ובית הלל בעניין נרות חנוכה, שבית שמאי אומרים פוחת והולך ובית הלל אומרים מוסיף והולך, כלומר שבית שמאי אומרים שביום הראשון צריך להדליק את כל שמונת הנרות ובכל יום שאחריו להדליק פחות נר ובית הלל אומרים להיפך, שצריך להתחיל מנר אחד ובכל יום יש להוסיף נר נוסף כלומר מוסיף והולך.
כותב רבי נתן שזה בחינת המחלוקת בין הצדיקים על הפצת אור השם יתברך, כי הצדיקים שהם בחינת בית שמאי אומרים שכל מה שמתגלה להם האור הגנוז כלומר סודות התורה גדולים יותר, הם צריכים לצמצם ולהסתיר את האור ולשמור אותו רק לאלו הראויים לכך ולא להפיץ אותו הלאה לאלו שאינם ראויים, ואת זה הם למדו כביכול מהשם יתברך, כי כמו שהקב”ה כאשר הוא ברא את העולם הוא גנז את האור לצדיקים, כך גם עכשיו צריך לגנוז את האור כדי שלא כל מי שאינו ראוי יבוא ויקבל אותו.
לעומת זאת, ישנם צדיקים שהם בחינת בית הלל, שטוענים להיפך, שכמה שהשם יתברך משפיע עליהם אור גדול יותר ומגלה להם את סודותיו, כך הם צריכים לצמצם אותו ולהפיץ אותו לעולם כולו, שכולם יזכו לקבל את אור השם יתברך, גם המרוחקים ביותר, להאיר גם בנמוכים והחולים מאוד, לקרבם ולרפאותם, ועל כן נפסקה ההלכה כבית הילל.
זה גם היה עיקר המחלוקת בין יוסף לאחיו, שהאחים הקדושים ראו אותו משחק עם בני השפחות, שיוסף הוריד עצמו אליהם כדי לקרב אותם, והם חלקו עליו בעבור זה וחשבו שהוא נמצא במדרגתם. אבל יוסף הצדיק, שהוא בחינת מוסיף והולך, סיפר להם את החלום שחלם, שהנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי, שזה הבחינה של הצדיק יסוד עולם שכולם צריכים להתבטל אליו, גם השמש והירח שהם בחינת הצדיקים הגדולים במעלה מאוד מאוד שהם בחינת שמש וירח וגם אחד עשר הכוכבים שהם בחינת הנפשו”ת הנמוכות, כולם צריכים את יוסף הצדיק, שהוא בחינת צדיק האמת.
עוד אומר להם יוסף הצדיק, ש”הנה אנחנו מאלמים אלומים”, כלומר מקבלים ומצמצמים השגות אלוקות, ו”הנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובנה אלומותיכם ותשתחוינה לאלומתי”. כלומר ה’השגות אלוקות’ שאני משיג ומצמצם, כדי שגם המרוחקים והפחותים במעלה יוכלו לקבל אותם, “קמה וגם ניצבה” שהם עומדים לעולם. וכל האלומות שלכם, שזה בחינת ה’השגות אלוקות’ והצמצומים, צריכים ל’השגות אלוקות’ שלי.
כי את צדיק האמת צרכים גם הפחותים והמרוחקים ביותר, וגם הגדולים במעלה מאוד מאוד, כי הצדיק יסוד עולם מראה למרוחקים שהשם יתברך איתם ואצלם תמיד ואין שום יאוש בעולם כלל ומוריד להם ‘השגות אלוקות’, עד למקום בו הם נמצאים וע”י זה מגלה להם את גדולת רחמיו וחסדיו של השם יתברך. וכן להיפך, לגדולים במעלה הוא מגלה כמה הם עדיין רחוקים מהשגת אלוקותו יתברך, כי לגדולתו אין סוף וחקר ויש להם עוד הרבה מה לעמול ולהתייגע עד שיזכו למה שיזכו – השם יתברך יזכה אותנו להתקרב לצדיקי האמת וללכת בדרכיהם.
