אומר רבינו בליקוטי מוהר”ן, תנינא, תורה יב’, שכידוע העולם נברא בעשרה מאמרות ובכל מאמר ומאמר יש בו בחינת כבוד המיוחד, שהוא שורשו, כי הכבוד הוא שורש הכל, כי כל מה שברא הקב”ה לא בראו אלא לכבודו, כמו שכתוב “כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו” ומאחר שהכל נברא בשביל כבודו יתברך, נמצא שכבודו יתברך הוא שורש כל הבריאה.
אפילו בעבירות ודברים רעים ח”ו וגם במקומות המטונפים או בתי עבודה זרה, ששם אין מתגלה כבודו כביכול, אעפ”י כן גם אלו המקומות מקבלים חיות ממנו יתברך, רק שהם מקבלים זאת בהסתרה, מבחינת מאמר סתום, שהוא בראשית מאמר סתום, שהוא כולל כל המאמרות וכולם מקבלים חיות ממנו.
על כן, כשהאדם נופל ח”ו לבחינת המקומות הללו, ונופל לספקות והרהורים ובלבולים גדולים, ואזי מתחיל להסתכל על עצמו ורואה שהוא רחוק מאוד מכבודו יתברך, ושואל ומבקש ‘איה מקום כבודו’. זה עיקר תיקונו ועלייתו, בבחינת ‘ירידה תכלית העלייה’, כי בזה הוא חוזר ועולה אל הכבוד העליון שהוא בחינת ‘איה’, בחינת בראשית מאמר סתום, שמגודל הסתרתו והעלמו הוא מחיה את המקומות הללו, ועכשיו ע”י שנפל לשם ואזי מבקש ‘איה מקום כבודו’, בזה הוא חוזר ומדבק עצמו אל הכבוד העליון ומחיה את נפילתו ועולה בתכלית העלייה.
לכאורה הדבר תמוה, כי היינו חושבים שדווקא אלו הנמצאים במקומות הקדושה והם בעלי מדרגה, דווקא הם יזכו לעלות ולהגיע אל שורש הכבוד, ואם כן, כיצד אלו שנפלו למקומות המטונפים, דווקא הם יכולים לזכות ולעלות, ע”י החיפוש והבקשה, אל שורש הכבוד העליון, שהוא בחינת בראשית מאמר סתום.
אלא שכדי להבין את הדברים לעומק, אנחנו צריכים לעשו”ת הקדמה קצרה ולדעת שכל סיבת בריאת העולם הייתה לגלות כבודו יתברך, כמו שנאמר “לכבודי בראתיו”. כמו כן, כל העולם הזה בכלליות נברא בהסתרה, כלומר הקב”ה נסתר מאיתנו וכבודו לא גלוי לכל ואין אנחנו רואים ומשיגים שהוא למעשה מחייה ומקיים את כל העולם. ועיקר כל התכלית של הבריאה, שנבראה בהסתרה כל כך גדולה, הייתה בשביל האדם הבעל בחירה, שהוא בתוקף בחירתו בטוב ובעזרת רצונותיו ומעשיו, יגלה את כבודו יתברך בעולם ויכיר אותו, שזה עיקר השעשועים שלו יתברך וזו הייתה כוונת הבריאה ולשם זה ברא את כל העולמות מראש ועד סוף.
נמצא, שכמה שהמקום הוא נמוך יותר ונמצא בהסתרה גדולה יותר, כאשר האדם נמצא במקום הזה ומבקש ומחפש אחר כבודו יתברך, הרי בזה הוא ממלא את התכלית היותר גדולה של כל הבריאה כולה, כי למעשה בעצם זה שהוא מחפש ומבקש את השם יתברך במקום כזה, כאשר הוא עושה תשובה על עוונותיו, הרי הוא מראה בזה שהוא מאמין שהשם יתברך נמצא איתו ושומע אותו גם במקומות הללו ואז כביכול הוא מגלה את כבודו יתברך גם במקומות הללו, ועל כן הוא עולה לשורש הכבוד, כי הוא הצליח לגלות את כבודו יתברך גם במקומות הנמוכים ביותר.
כמובן שלכתחילה אסור לו לאדם לירד ולהגיע אל אלו המקומות, אבל אם כבר נפל לשם הוא צריך לדעת שיש לו כעת עבודה גדולה וחשובה, אם יזכה לחפש ולבקש את השם יתברך גם משם ויעשה תשובה ויתחרט על עוונותיו, הרי הוא יכול לעלות בתכלית העלייה עד למקום הגבוה ביותר שהוא ‘בראשית מאמר סתום’.
כי זה ידוע שבכל מאמר ומאמר שברא השם יתברך את עולמו בששת ימי בראשית נאמר ‘ויאמר’, “ויאמר השם יהי אור”, “ויאמר השם יהי רקיע” וכו’, רק במאמר הראשון לא מוזכר ‘ויאמר’ כי שם כתוב “בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ” כי במאמר זה מוסתר שורש הכבוד ומשם ומקבלים גם המקומות המטונפים והרחוקים את חיותם, כי החיות שלהם צריכה לבוא בהסתרה כי אין זה מכבודו יתברך כביכול להחיות מקומות כאלו.
על כן, כשהאדם נופל לשם, ודווקא משם הוא מחפש ומבקש את השם יתברך, הרי בזה הוא מתעלה ומגיע למדרגת אמונה גבוהה מאוד, כי הוא מאמין שגם שם נמצא השם יתברך, אפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה, ובזה הוא בעצם מעיד ומגלה שמלוא כל הארץ כבודו ומלכותו בכל משלה, וזה עיקר התכלית שיתגלה כבודו בכל העולמות עד למציאות השפלה והנמוכה ביותר.
