כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים א’, הלכות נפילת אפים ו’: “כי מאחר שמחפשים ומבקשים את כבודו, נמצא שמודים עכ”פ באלקותו יתברך ובתורתו, שיודעים שהשם יתברך מושל בעולמו ואסר עלינו בתורתו לבלי לעשו”ת אלו החטאים, רק שמתוקף תאוותם עבר על רצונו יתברך ועתה מבקש ומחפש סליחה וכפרה לשוב אליו יתברך, אעפ”י שאינו יודע באיזו דרך, כי נתעה מאוד מאוד בבחינת ‘תעיתי כשה אובד’, אעפי”כ עדיין אינו מייאש את עצמו ומבקש עצה ותחבולה, ע”י זה הוא עולה בתכלית העלייה לבחינת ‘איה’ מאמר סתום כנ”ל. וזה בחינת הוידוי שצריכין להזכיר החטאים והעוונות הגמורים בפה מלא ולהזכיר בפירוש דברים מגונים כאלה, אבל זה הוא כל תיקונו, כי מאחר שמתוודה ואומר חטאתי, הרי הוא מודה שיש בורא יחיד וקדמון, נמצא המחויב יתברך שמו, ומודה בתורת משה אמת, שהבורא היחיד קדמון הזהירנו ע”י משה, לבלי לעשו”ת אלו החטאים, רק שיצרו התגבר עליו וכו’ ומודה שחטא ועיוות בזה ומבקש תשובה ומחילה, הרי הוא מחפש ומבקש עדיין ‘איה’ וכו’ ועל ידי זה עיקר עלייתו כנ”ל”.
נמצא שעל פי דברי רבי נתן, דווקא ע”י עצם הביקוש והחיפוש והוידוי בפה מלא על חטאיו וכן התשובה שעושה, דווקא ע”י זה הוא מעיד שהוא מאמין בהשם יתברך, שגם במקום שנפל אליו, גם שם השם יתברך נמצא ושומע אותו ומאזין לדיבוריו ומקבל את תשובתו. ואז דווקא הוא עולה בתכלית העלייה, כי זכה לגלות את כבודו יתברך במקומות הנמוכים ביותר וזכה לקיים את התכלית שלשמה נברא העולם, כי את כל העולם ברא השם יתברך כדי שיתגלה כבודו, כמו שנאמר “לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו”. וזה למעשה עיקר עבודתם של הצדיקים הגדולים במעלה מאוד מאוד, שהם מקרבים ביותר את אלו שנפלו בתכלית הנפילה ומחזקים ומעודדים אותם, שגם שם במקום שהם נפלו לשם, נמצא השם יתברך, כי הם יודעים ומבינים את הסוד הנ”ל, שעיקר שעשועיו של השם יתברך הוא כשהרחוקים ביותר מתקרבים לעבודתו וכבודו מתגלה גם ובעיקר במקומות הנמוכים ביותר, כאשר מאמינים בו שם ומבקשים אותו.
ממשיך רבי נתן וכותב בהמשך ההלכה “כי בעניין ירידה תכלית העלייה יש כמה וכמה בחינות, כי יש שנפלו וירדו ממש, שירדו ע”י מעשיהם ותאוותיהם למקום שירדו ונפלו לשם ח”ו, אבל גם הם יכולין לעלות, כשחותרין לשוב להשם יתברך באמת ומקרבין עצמן לצדיקי אמת, שמלמדים ומחזקים אותם שלא יתייאשו עצמן מן הצעקה להשם יתברך ומהחיפוש והבקשה, וע”י זה עולין לתכלית העלייה לבחינת בראשית ‘איה’ מאמר סתום כנ”ל.
אבל גם כשרים וצדיקים גדולים ונוראים, בהכרח שיעבור עליהם כל הנ”ל, וכמה פעמים הם מורידים את עצמן בכוונה לבחינת המקומות הנ”ל, שהם בחינת מקומות המטונפים, כדי להעלות משם ניצוצות ונשמות קדושו”ת שנפלו לשם בבחינת ‘ירידה תכלית העלייה’. ובאמת הכל אחד וזה תלוי בזה, כי גדולי הצדיקים מורידין עצמן למקומות הנ”ל בשביל להעלות נשמות שנפלו לשם.
בעניין עליית הנשמות שנפלו יש כמה בחינות, כי יש נשמות המתים, שנפלו לשם כמה וכמה שנים, שאין להם תיקון כי אם ע”י צדיקים כאלו. כמובא במעשיות שמספרין מהבעש”ט זצוק”ל, ובפרט מה ששמענו מפיו הקדוש הרבה בעניין זה. אבל הם עוסקים בעיקר לברר ולהעלות נפשו”ת החיים עדיין בעולם הזה והעיקר ע”י הבחינה הנ”ל, שע”י ירידתם לשם הם מכניסים הרהורי תשובה גם להירודים והנופלים מאוד, אבל מחמת שאלו הנופלים הם בחיים עדיין ויש להם עדיין כח הבחירה, על כן קשה וכבד מאוד מאוד לעזור להם, כי לבעל בחירה קשה מאוד לעזור, אבל אעפי”כ יש הרבה שזוכים ע”י כח הצדיקים הנ”ל להתעורר באיזו התעוררות, עד שמתחילים להתקרב אליהם, ואזי הצדיקים מאירין בהרחוקים הנ”ל, שאיך שהם, עדיין יחפשו ויבקשו את השם יתברך, וע”י זה הם מעלין גם את הירודים ממש, שגם הם יעלו בבחינת ‘ירידה תכלית העלייה’. והכל בכח תורתם ועצותיהם ורמזיה הקדושים, העמוקים והנשגבים מאוד מאוד, עד אין סוף ותכלית אשרי שיאחז בהם.
ממשיך רבי נתן וכותב שכל זה הוא בחינת נפילת אפיים, שהצדיקים מפילין את עצמם בכוונה למקומות הנ”ל כדי להעלות הניצוצות הקדושות, שהם בחינת נפשו”ת החיים והמתים ועל כן נופלים אז על פניהם שזה בחינת הסתלקות והעלמת וכיסוי בחינת הפנים, שהצדיקים מפילים עצמם ומכסים ומעלימים ומסלקים פניהם שהוא חכמתם ומורידים עצמם לאילו המקומות שהם בחינת המקומות המטונפים כדי להעלות משם את נפשו”ת ישראל.
