אחד הדברים החשובים ביותר בעבודת השם ובחיי האדם הוא עניין ההתחדשות, שעל זה שם רבינו הקדוש את הדגש מאוד ודורש מכל המקורבים אליו ומכל מי

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה , הלכות בשר וחלב ד’: “כי זה כלל גדול שצריך האדם להתחיל בכל פעם מחדש, כאשר הזהיר רבינו

רבי נתן מדגיש את העובדה שעיקר ההתחדשו”ת היא בדעת, כי עיקר מה שבני האדם מזדקנים במעשיהם הוא מחמת שהם נושאים על עצמם את נטל העבר

כמו שיש זקנה בס”א, יש לעומתה זקנה דקדושה, שהיא ההפך הגמור והיא זקנה טובה, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור המעשה מהשבעה בעטליר’ס, במעשה של ה’בעטליר

ישנה בחינה נוספת של ‘הזדקנות’, שהיא שייכת בעיקר לבני האדם הגדולים במעלה ואפילו צדיקים, שהם מגיעים כבר למעלה או לאיזו מדרגה שבה הם חושבים שאין

אומר רבינו הקדוש “עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל. כמובן שרבינו לא התכוון שאין האדם צריך לחכמה, כי זה כל תכלית האדם

כותב רבי נותן בליקוטי הלכות, אורח חיים ג’, הלכות יום כיפור ב’ וזה לשונו: “מבואר בדברי רבינו ז”ל שצריכין להשליך כל מיני חכמות, לא מבעיא

נמצא על פי דברי רבי נתן שכל מה שזוכה האדם לדעת ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא צריך להמשיך בכל פעם את הדעת אל הלב ואל

את העניין הזה אנחנו לומדים היטב בסיפור המעשה ‘מחכם ותם’ שבו רבינו מספר לנו על שני חברים, אחד חכם ואחד תם, בסיפור רבינו מתאר לנו

כדי להגיע לתמימות אמיתית ולשלמות החכמה לזה אנו צריכים את האמונה וההתקשרות לצדיקים האמיתיים, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א’, הלכות הכשר

“וזה מעלת האדם על כל המלאכים” כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, יורה דעה א’, הלכות עבודת אלילים ג’ וזה לשונו: “מחמת שהאדם הוא בעולם השפל