בסיפור המעשה מבעל תפילה, מספר לנו רבינו על הטעות והמבוכה ששוררים בעולם עקב שבירת הכלים ונפילת הניצוצות, כאשר בני האדם נחלקו לכיתות כיתות וכל כת בחרה לעצמה תכלית, שבה הם השקיעו את ימיהם ובחרו להם מנהיג שהיה כפי דעתם המשובשת אוחז ביותר בתכלית והם האמינו בו והלכו אחריו. לדוגמא, הייתה כת שחשבה ובחרה את הכבוד לתכלית והיו מבקשים כמה שיותר כבוד ובחרו לעצמם איש מכובד ביותר שיהיה עליהם למנהיג, ובאמת בשורש הכבוד הוא גבוה מאוד כי צריך לכבד את השם יתברך ואת הצדיקים ואת התורה הקדושה, רק כאשר הוא נפל אז הוא התלבש בכבוד של בני האדם, שאנשים רודפים אחר הכבוד.
כמו כן הכת שבחרה את החכמה לתכלית, בודאי שבשורש החכמה הוא דבר גבוה וחשוב מאד, שזה חכמת התורה הקדושה והצדיקים, אך הם לקחו את החכמה והשתמשו בה לתאוותיהם הרעות ולענייני העולם הזה ולכן בחרו להם מנהיג שהיה חכם בכל חכמות העולם הזה. כמו כן היתה את הכת שאמרה שהשמחה היא התכלית, כי בשורש הדברים, באמת השמחה היא דבר גדול וחשוב מאוד והאדם צריך לשמוח בקדושת יהדותו ולחבר את השמחה להשם יתברך, לתורה ולמצוות. אבל הם לקחו את השמחה והשתמשו בה לדברי שטות והבל של ענייני העולם הזה וביקשו לעצמם איש אחד שהיה שמח תמיד ומצאו איש אחד שהיה נוהג לשתות, להשתכר ולהתלוצץ בדברי שטות וחשבו שהוא השיג את התכלית והמליכו אותו עליהם. וכן הכת שבחרו בדיבור לתכלית, כי באמת הדיבור הוא חשוב מאוד, כי מותר האדם מן הבהמה זה הדיבור ועם הדיבור אפשר להתפלל וללמוד תורה, אבל הם ביקשו להם איש דברים שיהיה בעל לשון הרע וירבה לדבר תמיד בדברי שטות והבל ומצאו איש צרפתי משוגע שהיה הולך ומדבר עם עצמו והוטב בעיניהם איש הזה וקיבלו אותו למלך וכן הלאה בשאר הכתות המבוארות בסיפור המעשה.
