רבי נתן מתמקד בעניין הביטחון, שזה עיקר הכלי למשוך את הפרנסה כמו שנאמר “עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו”. וכך הוא כותב בליקוטי הלכות, אורח חיים ב, הלכות משא ומתן ד’: “על כן באמת המשכת שפע הפרנסה הוא רק ע”י ביטחון, שהוא בחינת הסתכלות, בחינת אור הישר ואור החוזר שע”י זה עושה כלי, דהיינו גבול וזמן שתהיה נמשכת ההשפעה בבחינת גבול וזמן שתבוא לו הפרנסה בעתו ובזמנו, ומה שצריכין לעשו”ת איזה משא ומתן ועסק הוא גם כן רק בשביל זה כדי להמשיך בחינת כח הראות, בחינת אור הישר ואור החוזר ע”י המשא ומתן כנ”ל, כדי שע”י זה תבוא השפע בגבול וזמן כנ”ל.
כי בודאי השם יתברך יכול ליתן פרנסה להאדם בלא שום סיבה, בלא שום משא ומתן, כמו שכלכל את אבותינו ארבעים שנה במדבר ע”י המן וכל דבר לא חסרו. רק מה שצריכין עתה איזה עסק ומשא ומתן, זה רק מחמת שאין לנו ביטחון חזק כל כך שיהיה בבחינת ראיה ממש, דהיינו שהרוב אינם זוכים שיהיו עיניהם צופות תמיד לישועת השם לבד בביטחון חזק, עד שימשיכו ע”י זה בחינת אור הישר ואור החוזר, שע”י זה נמשכת השפע בגבול וזמן במועדו ובזמנו כנ”ל, ומחמת שלא כל אדם זוכה לזה עתה, על כן צריכין עסקים ומשא ומתן.
על כן צריכין לעשו”ת המשא ומתן באמונה דווקא, להאמין בהשם שכל הפרנסה היא רק מאיתו יתברך ולכוון עיניו להשם יתברך לבד. כי עיקר הפרנסה הוא רק ע”י זה וגם כל עיקר המשא ומתן לא בא כי אם בשביל זה, כדי לעשו”ת להשפעה כלי, דהיינו גבול וזמן כדי שתבוא ההשפעה בעתו כנ”ל. כי ההשפעה יורדת תמיד, רק שהוא בלא גבול וזמן וע”י ההסתכלות בביטחון שהוא בחינת אור הישר ואור החוזר, ע”י זה נעשה כלי שהוא גבול וזמן שבא השפע במועדו כנ”ל.
כי כשביטחונו חזק ביותר בהשם יתברך, אזי הוא עושה כלי להשפע, ועיקר המשא ומתן הוא רק מחמת חלישו”ת הביטחון בתכלית השלמות, על כן צריכין משא ומתן כדי לחזק הכלי לקבל השפע ע”י המשא ומתן. אבל אפילו מי שעוסק במשא ומתן אעפ”כ העיקר הוא הביטחון, כי בלא ביטחון והסתכלות להשם יתברך לא יועיל לו כל המשא ומתן שבעולם, כי העושר והכבוד מלפניו יתברך, רק מחמת שאין לו דעת להתחזק בביטחון לבד בלי שום עשייה של איזה עסק ומשא ומתן, על כן הוא צריך משא ומתן שאז ביטחונו חזק ביותר ואז ממשיך הפרנסה ע”י שעושה כלי שהוא גבול וזמן כנ”ל.
