מבואר רבות בספרי רבינו כמה האדם צריך להתעקש ולהרבות בתפילה ותחנונים, שבזה הוא צריך להשקיע את עיקר ה’עזות דקדושה’ שלו ולא להתייאש ולא ליפול בדעתו, אפילו אם רואה שעוברים ימים ושנים ועדיין לא נושע ולא רואה שינוי בעצמו או במעשיו, כי כל תפילה ותפילה וכל דיבור ודיבור עושים רושם גדול למעלה וברבות הימים והשנים כאשר יגיע הזמן והעת יכמרו רחמיו יתברך ויענו תפילותיו.
ביתר שאת באים הדברים לידי ביטוי בדברי רבי נחמן עצמו בספרו חיי מוהר”ן – “ענה ואמר: “אין אתם רשאים לוותר להשם יתברך”. כלומר על האדם להתעקש בתפילותיו ולא לוותר עד שהשם יתברך ימלא ברחמיו את רצונו.
מצד שני אומר רבינו בשיחות הר”ן ש”אסור לו לאדם להתעקש על שום דבר בתפילותיו שיעשו לו מן השמים בדווקא כפי מה שהוא מבקש”, ועוד אנחנו יודעים שאחד מעיקרי ויסודות האמונה, שהשם יתברך מנהיג את האדם בצורה הטובה ביותר בשבילו וכל מה שהוא עושה הכל לטובה ואם כך מה לו לאדם להתעקש ולהרבות בתפילות, ועוד אנחנו יודעים מדברי רבינו שאומר, שעיקר התשובה הוא ההמתנה, שהאדם ימתין ויצפה ויקווה לישועת השם עד שתגיע, ויקבל את כל מה שעובר עליו בהכנעה ובשמחה, ואם כך כיצד ניתן ליישב בין הדברים שנראים לכאורה סותרים זה את זה.
אך הדברים מתיישבים היטב על פי דבריו של רבי לוי יצחק בנדר וכך הוא כותב בספר דיבורי אמונה: “עניין זה שאסור לו לאדם להתעקש, הכוונה היא רק כאשר האדם מחליט שרצונו שמן השמים יעשו לו את בקשתו – עכשיו! כאן ומיד, בלי שום התמהמהות! וזה למעשה עניין דחיקת השעה, שעל זה נאמר “כל הדוחק את השעה – השעה דוחקתו”. שיכול לגרום לתהליך הפוך, שלא יתמלא חלילה רצונו וישועתו תתרחק, וכמו כן מוסיף הרב קרמר “הניסוח של התפילות אסור לו אף פעם להיות על גבול העקשנות, כאילו שהבורא יתברך חייב לעשו”ת לי את בקשתי, רק הכל צריך להיות בהכנעה ושיברון לב, כי לפי זכויותי אולי לא מגיע לי כלום וכל כוחי בהתעקשותי, בתפילותיי ותחנוניי הוא אך ורק על סמך רחמי השם יתברך המרובים וחסדיו הגדולים”.
נמצא, שבוודאי עלי להכניע עצמי בפני הבורא יתברך ולקבל את כל מה שעובר עלי באהבה ובהמתנה, כי זהו רצון השם יתברך ובוודאי הכל לטובה, אבל מצד שני, הקב”ה רוצה וחפץ בתפילותיי ויש לו נחת רוח גדול מאוד שהאדם מתחזק ברצון ומפציר ומתפלל ולא מוותר למרות כל מה שעובר עליו, כי זה עיקר ההתפארות של השם יתברך, בעזות ובעקשנות של ישראל, שהם רוצים אותו יתברך ודבקים בו.
אם כך, מאחר שרצונו יתברך הוא גם שאתחזק ואהיה עקשן וחזק בעבודתי ובתפילותיי, עלי לשלב נכון בין הדברים, מצד אחד להיות בענווה ובשפלות לדעת את עוצם פחיתותי, להמתין ולא לדחוק את השעה. אבל מצד שני אני צריך לנהוג ב’עזות דקדושה’, להתפלל ולרצות לעשו”ת תשובה ומעשים טובים ככול יכולתי ולנסות ולהתגבר על כל המניעות והמכשולים העומדים בדרכי.
