ישנו עוד סיפור שבו רבינו מסביר לנו את הרעיון של הרצונות והכיסופין וזה נמצא בסיפור המעשה מ’השבעה בעטלירס’, במעשה של ה’בעטליר הכבד פה’ שמספר על הלב והמעיין, שם מתאר לנו רבינו הר, שעל ההר עומד אבן ומן האבן יוצא המעיין. וזה ההר עם האבן והמעיין עומד בקצה האחד של העולם ובקצה השני עומד הלב של העולם, וזה הלב עומד כנגד המעיין וכוסף ומשתוקק תמיד מאוד מאוד לבוא אל אותו המעיין בהשתוקקות גדול מאוד מאוד, וצועק מאוד לבוא אל אותו המעיין וגם זה המעיין משתוקק אליו.
המעין הוא כמובן המעיין היוצא מבית השם והלב הוא הלב של כל אחד מאיתנו, שכוסף ומשתוקק להתקרב אל השם יתברך ואל הקדושה.
ממשיך רבינו ומספר “וזה הלב, יש לו שתי חלישות. אחת, כי החמה רודפת אותו ושורפת אותו וחלישו”ת השנייה יש לו להלב מן הגודל וההשתוקקות והגעגועים שהוא מתגעגע וכוסף תמיד ומשתוקק מאוד בכלות הנפש אל אותו המעיין, וצועק ומשתוקק אליו מאוד. וכשצריך לנוח קצת, שיהיה לו אריכת הרוח קצת, אזי בא ציפור גדול ופורש כנפיו עליו ומגן עליו מן החמה ואז יש לו ניחא קצת, וגם אז בשעת ניחא הוא מסתכל גם כן כנגד המעיין ומתגעגע אליו.
אך מאחר שהוא מתגעגע אליו כל כך, מפני מה אינו הולך אל המעין? אך כשרוצה לילך ולהתקרב אל ההר, אזי אינו רואה השיפוע ואינו יכול להסתכל על המעין. ואם לא יסתכל על המעין אזי תצא נפשו, כי עיקר חיותו הוא מן המעין. וכשעומד כנגד ההר אזי הוא רואה ראש השיפוע של ההר, ששם עומד המעיין. אבל תכף כשילך ויתקרב אל ההר, אזי נעלם מעיניו ראש השיפוע, ואזי אינו יכול לראות את המעיין, ואזי תצא נפשו, ח”ו, אזי יתבטל כל העולם כולו, כי הלב הוא החיות של כל דבר”.
אז כמובן ליבו של כל איש הישראלי כוסף ומשתוקק מאוד אל השם יתברך, להתקרב אליו ואל הקדושה, אז מדוע לא כולם מתקרבים? מכיוון שישנו הר, ההר הוא בחינה של ‘מי יעלה בהר השם’ כלומר כאשר האדם רוצה להתקרב אל השם יתברך הוא צריך לעלות בהר השם, להתמודד עם קשיים ומניעות יש לו עבודה שהוא צריך לעשות, ואז כאשר הוא מתמודד עם כל מה שעובר עליו, קשה לו להחזיק ברצון ובכיסופין, כי כעת הוא עסוק בהתמודדות, בהתגברות על מניעות ובענייני העולם הזה ותאוותיו.
רבינו מלמד אותנו, גם אם עובר עליך מה שעובר, אפילו שאתה נתקל בקשיים, במניעות וגם אם נפלת לאן שנפלת, אל תרפה מהרצון והכיסופין. נכון כעת אני לא מרגיש כלום, קשה לי, לא הולך לי כמו שאני רוצה וגם אם נפלתי, אני עדיין רוצה לעלות בהר, אני מחזיק בכיסופין להשם יתברך, במציאות אני נמצא איפה שאני נמצא, אבל ברצון אני נמצא במקום אחר, והעיקר כמו שאמרנו זה הרצון.
אנחנו רואים בסיפור שהלב היה לו שתי חלישויות, אחת כי החמה היתה רודפת אותו ושורפת אותו והחלישו”ת השנייה מגודל ההשתוקקות והגעגועים. החמה היא כמובן כל ענייני העולם הזה ותאוותיו שהם נקראים תחת השמש, שמבעירה את לב האדם בתאוות העולם ורודפת אחריו בענייני העולם הזה. אבל גם כאשר האדם מרבה ברצונות וכיסופין אל הקדושה ללא פעולות מעשיות, גם זה גורם לחלישו”ת הלב וזה החלישו”ת השניה שיש לו.
אמנם עיקר העבודה הוא הרצונות והכיסופין, אך אעפי”כ צריך האדם לעשו”ת פעולות מעשיות והשתדלות, הוא צריך לעלות בהר השם ולהתקדם כפי מדרגתו. ללמוד את התורה הקדושה שהיא למעשה הציפור המוזכרת בסיפור שמגינה על הלב משני החלישויות שנגרמות מהחמה, גם מפני הבחינה של תאוות בעולם הזה שהיא מצננת אותם וגם מגינה עליו מן החלישו”ת השנייה של ריבוי הרצונות והכיסופין.
כי למרות שרבינו הקדוש ורבי נתן מרבים לדבר ממעלת הרצון והכיסופין, ועוד רבי נתן מוסיף שזה עיקר העבודה. אעפי”כ אנחנו יודעים שרבי נתן היה איש מעשה גדול, הוא כתב והפיץ את כל ספרי רבינו, בנה את הקלויז, חיזק אנשים, ולמד תורה בלא הפסק. כמו כן רבינו הקדוש אמר בפרוש שהוא נכסף להמשיך את העולם לעשייה והוא חפץ באנשי מעשה. נמצא שהתכלית הוא להוציא את הרצונות מן הכוח אל הפועל, לא רק להשאיר אותם בגדר הרצון והכיסופין בלבד. כאשר האדם נתקל במניעות וקשיים שאין הוא יכול להתגבר עליהם, כאן הוא צריך להתחזק כנגדם ברצונות והכיסופין, אבל כאשר הוא יכול להתקדם בעבודת השם, הוא צריך לעשו”ת זאת כפי יכולתו לחטוף מה שאפשר ובאותה העת ולהחזיק בעת ובעונה אחת ברצון בתפילה ובכיסופין.
