הבחינה השלישית של החילוף הנ”ל, בין הבן מלך לבן שפחה שנתחלפו, ישנו וקיים גם במחוזות הקדושה. כידוע ישנם בתורה ארבעה חלקים, פשט, רמז, דרש וסוד. כמובן כולם הם תורת השם והאדם צריך ללמוד ולהשתלם בכולם, ישנם את גופי התורה שזה הגמרא הקדושה, המשניות, השולחן ערוך, שהם למעשה השורש והיסוד של קיום התורה והמצוות והם עוסקים בעיקר בבירור ההלכה וקיום המצוות המעשיות, כמו כן יש את החלק הפנימי יותר של התורה, שהוא תורת הסוד, החסידות, המוסר ותורת הצדיקים, שהם למעשה הנשמה של התורה והם מלמדים את האדם בעיקר את עבודת השם הפנימית שלו, את ההתחברות להשם יתברך, האמונה הקדושה ותהליך התשובה כמובן.
כפי שאמרנו האדם צריך ללמוד ולעיין בכל חלקי התורה, כי כמו שהאדם צריך להיות בגוף עם נשמה, ואי אפשר להתקיים אחד בלי חבירו, כמו כן אי אפשר ללמוד ולהתמקד רק בחלק אחד של התורה ולהזניח את החלק השני.
אנו יכולים לראות, שרוב רובו של עולם הישיבות התורני, עוסק בעיקר בגופי התורה, שזה לימוד הגמרא, הפוסקים ולימוד ההלכה, שזה כמובן היסוד והבסיס לכל לימוד התורה וקיום המצוות, כפי שהדגשנו. אך עיקר התכלית של האדם בזה העולם הוא להכיר את השם יתברך, לגלות את הנקודה היחודית שלו בעולם ואת הנשמה, לתקן את המידות, לעלות ולהתעלות במדרגות הקדושה, העבודה הפנימית של האדם והקרבה שלו להשם יתברך הם עיקר התכלית של האדם בעולמו, ואת זה ניתן ללמוד רק מהצדיקים האמיתיים ומהחלק הפנימי של התורה שזה תורת הסוד והחסידות.
כי יכול להיווצר מצב שהאדם יהיה גאון וגדול בלימוד התורה וידע את כל השולחן ערוך ויקיים את המצוות קלה כבחמורה, אך יהיה רחוק מאוד מהשם יתברך ומהתיקון שלו, כמו כן האדם יכול להשקיע בלימוד התורה ולצבור הרבה ידיעות בשכל, אבל לא יוריד זאת אל הלב, כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה ואת עיקר הדעת צריך להמשיך אל הלב כמו שנאמר “וידעת היום והשבות אל לבבך” כמו כן התורה היא מלשון הוראה שמורה לאדם את הדרך אשר ילך בה ועל ידה ישתלם יותר במידותיו ויכיר אותו יתברך.
על כך כותב רבי נתן בהלכות נטילת ידיים ו’: “אפילו אלו העוסקים בחכמות התורה ובפלפולא לשם שמים וטועמים טעם נפלא בתורתם, אעפ”י כן אין זה עיקר התכלית והשלמות, כי העיקר הוא הלימוד הקדוש שמביא לידי מעשים טובים מידות ישרות, לשוב מעבירות ולהציל את ישראל מהעוונות שזה עיקר הרחמנות על ישראל. כי לא המדרש העיקר אלא המעשה, והעיקר שתתקיים התורה והמצוות אצל כל אחד ואחד כל ימי חייו בכל מה שיעבור עליו וזה עיקר לחמה של תורה”.
