ה’בעטליר’ השני הוא הקבצן החרש, שאמר על עצמו “ואתם סוברים שאני חרש, אין אני חרש כלל, רק שכל העולם כולו אינו עולה אצלי לכלום שאשמע החיסרון שלהם, כי כל הקולות כולם הם מן החסרונות כי כל אחד ואחד צועק על חסרונו ואפילו כל השמחות שבעולם, כולן הן רק מחמת החיסרון, ששמח על החיסרון שחסר לו ונתמלא”.
אנחנו רואים שה’בעטליר’ החרש חי בתכלית השלמות, ולא היה לו שום חסרון בענייני העולם הזה, הן בדברים הגשמיים והן ברוחניים. הוא חי בתחושה ובהכרה כזאת, שכל מה שיש לו וכל מה שעובר עליו הכל זה בהשגחה מדויקת מהשם יתברך והכל לטובה, ואם כך, אין בזה שום חיסרון והכל הוא בתכלית השלמות, כי השם יתברך עושה הכל בשלמות. על כן הוא העיד על עצמו, שהוא חי חיים טובים שאין בהם שום חיסרון, גם כשלא היה לו כלום רק היה אוכל לחם ושותה מים הרגיש בתכלית השלמות.
כי זה אנחנו רואים בחוש, שרוב בני העולם הם חסרים תמיד, וגם אילו שיש להם הכל, בין בגשמיות ובין ברוחניות, הרי הם חסרים עוד ורודפים תמיד למלא את תאוות ליבם, נמצא שהם בעלי חוב תמיד אומר רבינו, שהם חייבים למלא את תאוותיהם.
לעומת זאת הקבצן החרש, לא היה שומע כלום, כלומר לא היה קשוב לכל החסרונות של בני העולם, לא היה מקנא בהם ולא מסתכל כלל מה יש להם ולמה הם הגיעו, וזאת אנחנו יכולים ללמוד מהתם הקדוש בסיפורי מעשיות, שמשפט המפתח שלו היה “זה מעשה שלי וזה מעשה שלו ועוד למה לנו לדבר מאחרים” כלומר הוא לא היה מסתכל כלל על בני העולם ולא היה מקנא בהם, רק היה דבוק באמונה ובהשם יתברך וידע שכל מה שיש לו וכל מה שהוא הגיע אליו, הכל זה בהשגחה פרטית מהבורא יתברך והכל לטובתו.
ועל זה סיפר משל, שפעם אחת התקבצו כמה צדיקים וכל אחד התפאר בחיים הטובים שלו, והקבצן החרש אמר להם, שהחיים שלו הם יותר טובים מכל החיים שלהם, והראיה לכך, שיש מדינה שהיה להם גן ובאותו הגן היה פירות עם כל הטעמים שבעולם וכל מיני ריחות שבעולם והיה שם גנן אחד על הגן ובני המדינה היו חיים חיים טובים באותו הגן. עד שבא עליהם מלך אכזר והלך וקלקל את החיים הטובים של המדינה והשאיר שם באותה המדינה ג’ כיתות של עבדים וע”י זה קלקלו את הטעם ואת הריח ואת המראה, ואמר להם הקבצן החירש אם אתם חיים חיים טובים בוא ונראה אתכם מושיעים את זאת המדינה ואם אין אתם מושיעים את אותה המדינה הנ”ל יוכלו הקלקולים של אותה המדינה להזיק גם לכם.
והלכו העשירים, שהם בחינת הצדיקים, שהם עשירים ברוחניות, אל אותה המדינה וכשבאו סמוך למדינה, התחיל להתקלקל גם אצלם הטעם ושאר הדברים, ואמר להם ה’בעטליר” החרש, אם כעת שעדיין לא נכנסתם אצלם, כבר נתקלקל אצלכם הטעם וכו’ איך יהיה אם תכנסו לשם, ומכל שכן איך תוכלו להושיע אותם.
בסיפור הנ”ל מתאר לנו רבינו את העניין של תיקון העולם, שגם צדיקים גדולים במעלה אם הם אינם מזוככים בתכלית הביטול מכל תאוות העולם הזה, גם הם יכולים להתקלקל, כי אותה המדינה היה לה את כל הטעמים והריחות שבעולם עד שנאבד הגנן שהוא בחינת הצדיק יסוד עולם שנאבד ונעלם מבני העולם ובא המלך האכזר שהוא היצר הרע והפיל אותם לתאוות עד שנתקלקל אצלם כל החושים והטעם והריח וכו’ ועשה אותם עבדים לתאוותיהם, שזה הבחינה של שלושת הכיתות של עבדים, תאוות הממון, תאוות האכילה והתאווה הידועה.
וידוע שגם צדיקים גדולים במעלה מאוד אמרו על דור המשיח שהם רוצים לראות בבואו אבל לא להיות בדור הנ”ל, כמו שנאמר “יתה ולא אחמינה” מתוקף התגברות הרע והתאוות שיהיו בדור האחרון. אבל רבינו הקדוש שהוא הצדיק יסוד עולם שנשלח לדור הזה, ולו יש את הרפואות והתיקונים לכל אילו שנפלו ונתרחקו מהקדושה, והוא גם יכול להחזיר את הטעם והריח לבני המדינה, כמו שאמר בפירוש ‘ניצחתי ואנצח גמרתי ואגמור אני נהר המטהר מכל הכתמים’ שהוא יעסוק בתיקון העולם של הדור האחרון וגם יסיים את המלאכה ויביא אותה לסיום הטוב.
