יורה דעה א – הלכות ריבית ה- סעיף ל
וזה “וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו, אני השם וארא אל אברהם וכו’ באל שדי, ושמי השם לא נודעתי להם וכו'” כי כל הוויכוחים בין השם יתברך ובין משה רבינו בעניין שליחותו לגאול את ישראל, שמשה היה ממאן מאוד כמה פעמים והשם יתברך הקפיד עליו והכריחו לילך בשליחותו לגואלם, הכל היה בעניין האמת הנ”ל, שאפילו גדולי הצדיקים קשה להם בתחילה לעמוד על עצם נקודת האמת לאמיתה, רק כל צדיק וצדיק מברר האמת כפי יגיעתו וטרחו בעבודתו וכל ימי חייו יש לו בכל פעם ניסיונות, כי בהכרח שיהיה לו בחירה כל ימי חייו ועיקר הבחירה הוא בעניין בירור האמת לאמיתה.
ועל כן אפילו משה רבינו היה ממאן לילך בשליחות השם יתברך, והכל מחמת ריבוי האמת שלו, כי בקדושת חכמתו ידע האמת שקשה מאוד להושיע לישראל ישועה שלימה בתכלית עד הסוף, כי ראה שסופם לחטוא ולהמרות כנגדו וכנגד השם יתברך כמה פעמים בתחילה ובסוף, וכמו שהיה באמת כן, שנאמר “וינסו אותי זה עשר פעמים וכו'” ועל כן היה חפץ לסלק עצמו משליחותו, כי תלה הדבר בענוותנותו כי היה קטן בעיניו ואמר “מי אנוכי וכו'”, וכל זה בחינת אמת, כי משה רבינו בוודאי דיבר כל דבריו באמת ובענווה אמתית, אבל אף על פי כן הקפיד השם יתברך עליו כמו שנאמר “ויחר אף השם במשה וכו'” והכריחו לילך.
כי כל אלו הדעות והסברות של משה, שהיה ממאן בשליחותו, הכל נמשך ונשתלשל מהאמת של המלאכים הנ”ל, שקטרגו ואמרו שלא יברא האדם כי “מה אנוש כי תזכרנו וכו’ כי עתיד למיחטא קמך ולאגזא קמך וכו'”, שמזה הקטרוג כל כח היצר הרע ואפילו צדיקים גדולים גמורים, צריכים יגיעה רבה לברר דעתם מסברות הנמשכים מזה הקטרוג. ומזה נמשך מה שאמר משה “למה הרעותה וכו’ למה זה שלחתני”, שזה נמשך ע”י עוצם המחלוקת של החולקים, שהם דתן ואבירם, שיצאו ניצבים לקראתם ואמרו “וירא השם עליכם וישפוט” וגם לפי דעתם דיברו באמת, כאילו הם מקנאים על צרות ישראל.
כי כל הפגמים שבעולם, בפרט כל מיני מחלוקת נמשך רק מפגם האמת הנ”ל, שמשם כל הבחירה וכנ”ל. ועל כן אפילו הרשעים הגמורים מלבישים דבריהם הרעים באיזה אמת, כאילו כוונתם אל האמת, כמו שראינו בפרעה שאמר להם “למה משה ואהרון תפריעו את העם וכו’, תכבד העבודה על האנשים ויעשו בה ואל ישעו בדברי שקר”. הבט וראה והבן אתה המעיין עד היכן השקר מתפשט להחליף האמת עד שבתוקף שקריו מעיז פניו כל כך לומר שאצלו האמת.
וזה “וידבר אלוקים אל משה ויאמר אליו, אני השם”. כי כל הקושיות שקשה על השם יתברך, נמשך מהסתרת האמת, שמשם נמשכים דרכי השם, שאי אפשר להשיג, שהם בחינת “צדיק וטוב לו צדיק ורע לו, רשע וטוב לו וכו'” והכל בשביל הבחירה וכנ”ל.
כי עיקר האמת של השם יתברך הוא שרחמיו וחסדיו אינם כלים לעולם, יהיה איך שיהיה, תמיד תמיד מועיל תפילה ותחנונים וצעקה ושוועה להשם יתברך, שכל זה היפך האמת של המלאכים, שלפי אמיתתם אמרו “מה אנוש כי תזכרנו וכו'”. אבל הצדיקים כמו משה והנמשכים אחריו, טרחו ויגעו עד שהשיגו, שאחר כל הכעסים שמכעיסים אותו יתברך, עדיין רחמיו האמתיים אינם כלים לעולם, ובכל דור ודור נמצאים צדיקים וכשרים הנמשכים אחריהם שמתחזקים בתפילה תמיד, וע”י זה הם ממתיקים כל הדינים שבעולם ומבטלים כל הגזירות רעות מישראל ומכניסים הדעת האמתית בישראל להתחזק בתפילה ותחנונים תמיד, כי זה עיקר האמת לאמיתה, כמו שנאמר “קרוב השם לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת”.
ובזה מיושב עוד מה שקשה בדברי המדרש הנ”ל, שכתב שם, שהשליך האמת לארץ על שקטרג על בריאת האדם, ומדוע לא הקפיד על השלום, הלא גם השלום קטרג על בריאת האדם כמו שנאמר שם במדרש הנ”ל.
אך עיקר קטרוג השלום היה, שלא יברא האדם, שכולו קטטות. ובאמת כל הקטטות והמחלוקת הוא מחמת האמת הנ”ל, שאינו זך ומבורר כראוי ונדמה לכל אחד שאצלו האמת וע”י זה נתרבה הקטטות והמחלוקת בעולם וכנ”ל. נמצא שעיקר קטרוג השלום, שבשביל זה קטרג על בריאת האדם הוא מחמת האמת הנ”ל, שאינו מזוכך כראוי, ועל כן הקפיד השם יתברך רק על האמת והלך והשליכו לארץ וזה בעצמו תיקונו, כי על ידי זה יבררו ויזככו אותו הצדיקים הגדולים עד שישיגו האמת לאמיתה, עד שידעו עוצם רחמנותו באמת על ישראל וידונו את הכל לכף זכות וימצאו נקודה טובה אמתית בכל אחד מישראל וע”י זה יעשו שלום בעולם, כי ימשיכו דרך זו בעולם, לבטל כל הקטרוגים והסכסוכים שנמשכים מקטרוג המלאכים מריבוי האמת יותר מדי, רק יבטל כל אחד דעתו נגד דעת הצדיקי אמת, שמשיגים אמיתת רחמנותו יתברך, ויסתכל כל אחד על חבירו, על הטוב שבו ולא על הרע, שזהו רצונו יתברך האמתי וע”י זה יהיה נעשה שלום בעולם.