על זה כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, חושן ומשפט א’, הלכות חלוקת שותפים ה’ וזה לשונו: “בתחילה כשהאדם רוצה לכנוס בעבודת השם, אזי השם יתברך ברחמיו חומל עליו ומקל עליו ומניח אותו להיכנס אל הקדושה, כי “הבא להיטהר מסייעין לו” והולך לו קצת כסדר, ואז ע”י עבודתו הוא מתחיל לעלות מדרגא לדרגא ומתחיל לכנוס קצת מחוץ לפנים. אבל אף על פי שנכנס לפנים, לא נכנס כי אם לבחינת חצר ועדיין הוא עומד מחוץ לבית וכשרוצה להיכנס לתוך הבית שהוא עיקר בית הקדושה, אין מניחים אותו השומרים שהם “נטורי תרעא” ואי אפשר לו להיכנס לתוך הבית עד שיחזור ויצא לחוץ לברר ניצוצות קדושים מעמקי הקליפות ויתקן מהם תיקונים גדולים ואז דווקא יכנס לפנים לתוך הבית, כי לכנוס לפנים לתוך הבית אין מניחים אותו עד שיחזור ויברר ויעלה ויתקן מה שפגם, דהיינו שיעלה הניצוצות מעמקי הקליפות שהורידם לשם בעוונותיו. וזה בחינת מה שאמר רבינו ז”ל שיש אחד שהוא אצל הפתח של הקדושה וחוזר לאחוריו, כי מחמת שאין מניחים אותו לכנוס עד שיחזור ויברר הניצוצות מעמקי הקליפות, דהיינו שיחזור וילך דרך כל אלו המקומות הרעים שהיה בהם בתחילה וישוב מהם בשלום.
על כן מי שהוא פתי, נדמה לו שמרחיקין אותו ח”ו ובפרט שזה הדבר צריך להתמהמה הרבה והכל לפי הפגמים שלו וכפי העליות שצריך לעלות. על כן מי שאינו חס על עצמו ומבקש ח”ו עלילה לפרוש מאחרי המקום, מדמה בדעתו כאילו אפס תקווה ח”ו, מעוצם צרות הנפש והתאוות וההרהורין שעולים על ליבו, מה שהיה נדמה לו שזה כבר ימים ושנים היה רחוק מהם, והוא חושב שזה לרעה ח”ו אבל אלוקים חשבה לטובה, כי זה עיקר ניסיונו ותיקונו, ואפילו שהוא נופל לאיזה דברים רעים ממש מעוצם ההתגרות שמתגרין בו, אסור לו להתייאש כי חסדי השם אינם כלים וכל זמן שהוא קשור לצדיקי אמת יש לו תקווה לעולם, כי יכול לתקן הכל ולחזור ולהכניס כל הניצוצות לתוך הבית פנימה”.
מכאן אנחנו רואים שיש דברים נסתרים ונעלמים בכל התהליך הזה שהאדם עובר, כאשר הוא רוצה להתקרב אליו יתברך ולהיכנס אל בית הקדושה, כי נדמה לו שמרחיקין אותו והוא חוזר לאחור, אבל באמת הכל הוא התקרבות גדולה, אם זה לנקות אותו מהבגדים הצואים, להכשיר אותו, אם זה כדי להשקיט את מידת הדין והמקטרגים וכמו שאומר רבינו שיש בזה תהליך ותיקון של בירור ניצוצות קדושים.
על כן עיקר עבודת האדם היא לא ליפול בדעתו מכל מה שעובר עליו, להמשיך לרצות ולקוות, להתפלל, להתחבר אל השם יתברך, בין בעלייה ובין בירידה, שזה בחינת “אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך” כאשר הכל הולך לו כסדר והאדם בעלייה ימשיך וידע שהשם יתברך בבחינת “שם” שיש עוד אין סוף להתקדם ויש לו עוד הרבה לעמול ולהתקדם, ולהיפך כאשר הוא בירידה ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה, ידע שהשם יתברך איתו עמו ואצלו תמיד, שזה בחינת “הינך” ואם יאחז בשני הבקיאויות הללו שזה ‘בקי ברצוא’ ו’בקי בשוב’ הרי הוא בקיא בדרכי התשובה וידו של השם יתברך פשוטה לקבל שבים.
