כותב רבי נתן, בהלכות ברכת הריח ה’, וזה לשונו: “באמת עיקר כל המניעות הם מניעות המוח, כי עיקר המניעה שיש לאדם הוא מחמת שמבלבלים מוחו בעקמומיות וקושיות ובלבולים על צדיקי האמת או על שאר דברים שבקדושה שצריך לעשות, עד שאינו יודע מעלתם ועוצם קדושתם, שיכול לזכות על ידם לכל טוב נפלא ונורא מאוד.
כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו גודל עשירות וצלחתו בעולם הזה ובבא לנצח, ע”י הצדקה שייתן או כל מצווה שיעשה, בודאי היה נותן צדקה הרבה בשתי ידיים ועושה המצוות בשמחה גדולה. כי זה אנו רואים בחוש כמה האדם מתייגע ביגיעות גדולות ומוציא ממונו בשביל ספק רווח, מכל שכן אם היה רואה בעיניו רווח כזה שמרוויחין ע”י הצדקה, בודאי היה נותן בשתי ידיו בשמחה רבה.
וכן בכל המצוות, וכן להתקרב לצדיקי האמת ולאנשיהם, שיכולים לקרב אותו להשם יתברך,שזה עולה על הכל ובזה תלוי כל קדושת יהדותו, אם היה רואה נפלאות ערבות נעימות התקווה שיזכה על ידם לנצח, בודאי היה משליך הכל והיה רץ אחריהם בכל כוחו ולא הייתה שום מניעה והסתה ודחייה נחשבת בעיניו לכלום.
אבל עיקר המניעה הוא מניעת המוח, דהיינו שאין הוא רואה כל זאת בעיניו בתחילה, כי בתחילה בשעה שבא לעשו”ת המצוות או להתקרב לאנשי אמת אינו רואה אמיתת מעלתם וע”י זה יש כוח למניעות להשתטח כנגדו למנעו ח”ו, ועל כן צריך להתגבר בכוח חזק כנגדם.
אך מחמת שהמניעות מעלמין מעלת הדבר שבקדושה, אם כן מהיכן יקבל כוח לשברם? אך עיקר הכוח לשברם, נמשך מרחמי השם יתברך, שמאיר מרחוק בדעת כל אדם שיתנוצץ לו האמת מרחוק, וזה בחינת הרמזים הבאים אל האדם בכל יום שיתקרב וישוב אליו, ומי שחפץ בחיים באמת אינו מטעה את עצמו ומתגבר בחשק חזק כפי המניעות ומשברם ומתקרב אל האמת”.
