גלוי וידוע עוצם חשיבות והמעלה של קדושת המחשבה, שהיא בעצם השורש והיסוד לכל פעולות האדם, דיבוריו ומעשיו, כי הכל תלוי במחשבה, כמו שנאמר “סוף מעשה במחשבה תחילה”, כמו כן המחשבה עצמה פועלת בעולמות עליונים וגבוהים ונעשים ממנה דברים ממשיים ועצומים.
בתורה מ”ט בליקוטי מוהר”ן, מתאר לנו רבינו את התהליך של היווצרות המחשבות וזה לשונו: “והלב הוא הצייר של המידות, היינו החכמה שבלב, כמו שכתוב “ובלב כל חכם לב” וכו’. ועיקר היצירה הייתה בחכמה, כמו שכתוב “כולם בחכמה עשית”, נמצא שהלב הוא הצייר, כמו שכתוב “צור לבבי”, ואית יצירה ל’טב ולביש’, כמו שאמרו חכמינו ז”ל “וייצר” – בשני יודין, והם שני יצרים, יש יצר טוב ויצר רע, היינו מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר רע. כי עיקר היצרים הם המחשבות והחכמות שבלב, כמו שכתוב: “כי יצר מחשבות ליבו”, וכשהאדם חושב במחשבות רעות, הוא מטמטם את החלל של הבריאה, ששם התגלות המידות, כי הלב הוא צור העולמים היינו צור המידות, ומחשבות טובות שבלב הן יצרין טבין, שעל ידן נתגלין פעולות ומידות טובות.
נמצא כשהאדם חושב מחשבות טובות בליבו איך לעבוד את השם יתברך, בזה נעשה ליבו בבחינת “צור לבבי” ובחינת “וליבי חלל בקרבי”, שבתוך החלל יתגלו פעולותיו ועל ידי פעולותיו הטובים יתגלה שהוא מקבל עול מלכות שמיים שלמה”.
כאן אפשר לשאול שאלה חשובה, הרי ידוע שעיקר החכמה והמחשבות הם בשכל האדם, ששם גם משכן הנשמה ואם כך כיצד רבינו והתורה הקדושה מציינים שהחכמה והמחשבות נמצאים בלב? כמו שנאמר “ונתת חכמה בליבי” ועוד נאמר “לב חכם לימינו”. כמו כן, מה ההבדל בין החכמה שנמצאת במוח לבין החכמה המצויה בלב?
כדי לענות על השאלות הנ”ל אנחנו צריכים להבין תחילה את בניין הדברים וסדר ההשתלשלות שלהם. באמת עיקר החכמה של האדם נמצא במוח ששם משכן הנשמה, המוח הוא גם חושב את המחשבות, מעבד אותם ואף צריך להחליט החלטות ולבחור בחירות נכונות, אך כעת לאחר שהאדם חשב את מחשבותיו, עיבד את הנתונים על פי החכמה שיש לו, הוא צריך כעת להוציא מן הכח אל הפועל את המחשבות, כמו שנאמר “וידעת היום והשבות אל לבבך” כלומר להוריד את המחשבות ואת הידיעות אל הלב שהוא למעשה אחראי על המידות ועל המעשים.
כאן רבינו מדגיש ש”הלב הוא הצייר של המידות”, כלומר הלב תפקידו לצייר את המחשבות והנתונים שהגיעו מן המוח לטובה או להיפך ח”ו, ולפי הציור הזה הוא משפיע על המידות ועל המעשים. נמצא שהלב הוא בעצם המתורגמן והמוציא לפועל של המחשבות והחכמה שבמוח.
