שואל רבי נתן על זה קושיה גדולה, בליקוטי הלכות, הלכות עירובי תחומין ג’: “שלכאורה קשה להבין את דברי רבינו, כי מאחר שבאמת כוונת השם יתברך לטובה והיסורין שעושה לאדם ח”ו הוא באמת רחמנותו, כי כוונתו יתברך לטובת האדם, אם כן מה זה שכתב שאנו צריכין שיתן בידינו את הרחמנות, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו? ואיך נוכל לרחם עלינו בעצמנו אם באמת אין זה לטובה? למשל השם יתברך יודע שזה האדם אין צריך שיהיה לו ממון והוא טובה לפניו, כי אם יהיה לו ממון, יהיה לו היזק בעניין אחר ובשביל זה אינו נותן לו ממון. וכי זו היא טובה? שימסור הרחמנות ביד האדם והאדם ירצה שיהיה לו ממון וע”י זה יגרום לעצמו היזק גדול מזה במקום אחר ויהיה הפסדו מרובה משכרו? וכיוצא בזה בשאר הדברים, וכי תינוק שרוצה דבר שאין טוב לפניו באמת וכי זה הוא רחמנות, שאביו ימלא את תאוותו מאחר שיודע באמת שיזיק לו זה הדבר?!
אך באמת כל זה הוא בחינת רחמים סתם, ששם יש בחינת צמצום, והרחמים הם ע”פ דין ומשפט, ועל כן יכול להיות שהיסורים ח”ו יהיה רחמנות, כי השם יתברך יודע, שע”י זה יהיה לו טובה במקום אחר, ואם לא היו לו אלו היסורים ח”ו, לא היה אפשר שיהיה לו טובה במקום אחר, כי אין הרחמים מחייב להיטיב לו הכל בכל העניינים, כי הוא בחינת רחמים סתם, שיש שם בחינת צמצום עדיין.
אבל אנו מבקשין שהשם יתברך ירחם עלינו בבחינת רחמים גדולים, רחמים רבים ושם כולו רחמים וחסד ואז יוכל השם יתברך למסור בידינו הרחמנות כנ”ל, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו ולא יזיק לנו ח”ו בשום אופן, כי גם שם במקום אחר ייטיב עמנו גם כן ברחמיו המרובים, כי בוודאי ממנו יתברך לא יפלא דבר ובוודאי הוא יתברך יכול להיטיב להאדם בכל העניינים ובכל האופנים שבעולם, רק כשרחמים הם בצמצום עדיין, בחינת רחמים סתם, בהכרח שלפעמים יהיו יסורים ח”ו לטובה מצד הרחמים, כי אם לא, יפסיד ח”ו יותר מזה במקום אחר.
אבל כשזוכין לבחינת רחמים רבים, שם אין צמצום ודין ויוכל להספיק הרחמנות לכל העניינים והאופנים ועל כן אז בוודאי יוכל למסור בידינו הרחמנות כנ”ל, שאנחנו בעצמנו נרחם עלינו כרצוננו, כי לא יזיק לנו ח”ו במקום אחר, כי גם שם ירחם עלינו ברחמיו המרובים, מאחר ששם כולו רחמים כנ”ל ובשביל זה הם נקראים רחמים רבים, כי הם רחמים רבים, שמרחם על האדם בהרבה מיני רחמנות בכל המקומות ובכל העניינים שהוא צריך רחמנות”.
נמצא מדברי רבי נתן, שבאמת בעולם הזה שהוא מתנהל במידת הדין הקב”ה שילב בו גם את מידת הרחמים, כי בתחילה שברא השם יתברך את העולם ברא אותו במידת הדין ואחר כך שיתף עימו את מידת הרחמים כי ראה שאין העולם יכול להתקיים רק על פי הדין. על כן כאשר השם יתברך רוצה להשפיע על האדם שפע, או לקרב אותו אל התכלית, יש את מידת הדין שמקטרגת ואומרת שלא מגיע לו זה השפע או שלא מגיע לו להתקרב להשם יתברך ועל כן האדם עובר מה שעובר כדי לנקות אותו או להכשיר אותו, שיהיה כלי ראוי לקבל את השפע או להתקרב אליו יתברך.
אך מדגיש רבי נתן ואומר שכל הרחמים הללו, שצריך לשתף בהם את מידת הדין, הם בחינת רחמים סתם, כי הרחמים הללו לא נגלים לעיניים שלנו בתור רחמים ואין אנחנו משיגים ומבינים את הרחמים הללו, והרי כל תכלית בריאת העולם היתה לגלות רחמנותו, ואם כך כאשר רחמיו יתברך לא מתגלים אלינו ואין אנחנו משיגים אותם ומבינים אותם בשכלנו, כיצד נכיר ונגלה את רמנותו יתברך.
אלא שבודאי הקב”ה יכול לרחם עלינו בכל מיני רחמים רבים ששם אין צריכים דין כלל, כי לא יפלא מהשם דבר, כי אעפ”י שהקב”ה אוהב את המשפט וברא את כל העולם הזה שיתקיים על פי דין ומשפט, אעפי”כ ישראל עלה במחשבה תחילה, והשם יתברך אוהב את ישראל יותר מהמשפט כי הם תכלית הכל. על כן צריך האדם להתחבר למקום הזה שהוא מעל הדין והמשפט, אל הרחמים האין סופיים של השם יתברך ואל האהבה הגדולה שיש לו לעם ישראל, ואם הוא זוכה להתחבר ולהאמין בכך הרי הוא מושך על עצמו רחמים רבים, שלא יצטרכו להתגלות בדין ובצמצום כדי לרחם ולהיטיב לאדם.
