על זה כותב רבי נתן בפירוש בליקוטי הלכות, הלכות דברים היומה”ח צ’ וזה לשונו: “כל העולם לא נברא כי אם בשביל האדם הבעל בחירה שהכל תלוי בו כידוע, וצריך כל אחד לעסוק בתיקון העולם על פי התורה והמצוות שניתנו לנו. ואעפ”כ בודאי הכל נעשה ע”י הקב”ה בלבד ואפילו כל עסק התורה והמצוות וכל המעשים הטובים, הכל מאיתו יתברך, כמו שנאמר “מי הקדימני ואשלם” ועוד נאמר “כי ממך הכל ומידך נתנו לך”.
ואפילו שלכאורה כך הדבר, אנו צריכים להתעורר דווקא ולעסוק בעבודתו יתברך כאילו הדבר תלוי רק בנו, כי בודאי אי אפשר להבין את שתי הבחינות הללו יחד ואסור לנו לכנוס בחקירות כאלו כלל, רק לסמוך על האמונה לבד, כי חקירה זאת היא בבחינת הידיעה והבחירה, שאי אפשר להבין ולהשיג בשום אופן, כי הם מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל.
כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעין את השכל של הידיעה והבחירה כמו שאמר רבינו ז”ל, ועל כן אנו מחויבים לעשו”ת את שלנו ולעסוק בעבודת השם בכל כוחנו. אנחנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו לסייע אותנו בעבודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך.
וזה שאמר התנא הקדוש “אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני”, היינו כנ”ל כי עיקר העולם נברא בשביל הבחירה, ועל כן בודאי אני מוכרח לעבוד את השם יתברך בתורה ומעשים טובים, אעפ”כ אני בעצמי איני יכול לעשו”ת ולתקן שום דבר בלעדיו יתברך. כי צריכין את שתי הבחינות הללו, לעשו”ת את שלנו ולסמוך הכל רק על השם יתברך, לבלי לכנוס בחקירת מבוכה זאת, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאי אפשר להשיג שכל זה כנ”ל.
וזה שסיים התנא “ואם לא עכשיו אימתי”, היינו שהתנא מזהיר את האדם שלא יהיה כמו כסיל החכם בעיני עצמו ויאמר שהדברים סותרים זה את זה. מצד אחד יאמר ‘אם אין אני לי מי לי’, שהדבר תלוי רק בי, ומצד שני תיכף אומר ההיפך ‘כשאני לעצמי מה אני’. ואם כן ירצה להמתין עד שישיג ויבין תחילה זה השכל, איך מתקבצים ומתחברים שתי הבחינות האלו יחד ואחר כך יעבוד את השם יתברך.
ועל זה מסיים התנא “ואם לא עכשיו אימתי”, היינו היום לעשותם דווקא, כי עיקר העשייה והעבודה הוא עכשיו, בזה העולם דווקא שיש לנו את הבחירה ואין אנו הורסים לכנוס באלו המבוכות שאי אפשר לנו להבינם בשכל, רק עובדים את השם יתברך בפשיטות ובתמימות.
כי ‘הידיעה’ היא בחינת ההנהגה והתיקון שנעשה ע”י השם יתברך לבד כרצונו. כי הידיעה שלו יתברך היא היא רצונו, כי כמו שרוצה, כן יהיה וודאי. וזהו ידיעתו, שיודע מה שיהיה, כי יודע שיהיה כמו שהוא רוצה, כי הכל כרצונו. נמצא, ש’הידיעה’ היא בחינת התיקון והברור הנעשה ע”י ידיעתו ורצונו.
ו’הבחירה’ היא בחינת התיקון והבירור שנעשה על ידינו דווקא, כפי בחירתנו, וזה בודאי אי אפשר להשיג כמובא. ואסור לכנוס בחקירות אלו כלל, כי הם בחינת מקיפים שאי אפשר להשיג בזה העולם כלל, כי עיקר כח הבחירה נמשך רק מזה שאין אנו יודעים השכל של הידיעה והבחירה. על כן אנחנו מחויבים לעשו”ת את שלנו, לעסוק בעבודת השם בכל כוחנו, ואנחנו נעשה מה שמוטל עלינו והשם יתברך יעשה את שלו, לסייע אנחנו בעבודתו ולהשלים הבירור כרצונו יתברך. ואסור לחקור בעניין זה כלל, רק לסמוך על האמונה לבד, כי זה עיקר כח הבחירה, מה שאין אנו יודעים זה השכל של הידיעה והבחירה שהם בחינת שני הבירורים הנ”ל, בחינת ‘אתערותא דלעילא’ ו’אתערותא דלתתא’ שבאמת שניהם אחד.
נמצא, שכל התאוות וכל ההסתות והפיתויים של היצר הרע וחילותיו, של כל אדם, שכולם הם בחינת ‘כח הבחירה’, כי בשביל זה נתן השם יתברך כח לתאוות והיצר הרע להסית את האדם, הכל כדי שיהיה לו בחירה, וכל כח זה נמשך רק מזה שאין יודעין השכל של הידיעה והבחירה, שהם בחינת שני הבירורים הנ”ל. וכל התורה כולה תלויה בזה, כי כל התורה כולה תלויה רק בהבחירה שנמשכת מזה שאין מבינים שכל זה, כי באמת “כי עוז לאלוקים”, שעיקר העוז והגבורה להכניע ה’סטרא אחרא’ והקליפות, הוא לאלוקים, כי הכל מאיתו לבד כנ”ל, ואעפ”כ “ולך השם החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו”, כי אעפ”כ ציווה עלינו דווקא לעשו”ת והוא בחסדו משלם לאיש כמעשהו, כאילו הכל נעשה ע”י האדם לבד.
