כל העולמות כולם ובמיוחד העולם הזה, נבראו בשביל האדם, שהוא תכלית הכל, ועיקר מעלתו של האדם על כל הברואים, אפילו על המלאכים, הוא שיש לו את כח הבחירה ועיקר הכח של הבחירה שורשו באמונה.

האדם בוחר בדברים שהוא מאמין בהם, שהוא מאמין שהם טובים לו או שיטיבו לו בעתיד, כמו כן הוא בוחר בדברים שהוא מאמין שהם נכונים ואמיתיים. האמונה של האדם היא הכח המרכזי המשפיע על כל אורחות חייו, לאדם יש בחירה האם להאמין בהשם יתברך, בצדיקים ובתורה הקדושה או להיפך להאמין למה שהעולם הזה משדר ולכל מיני חכמות חיצוניות של חכמי הטבע והמחקרים. כאן גם עיקר הניסיון של האדם וזו היא הסיבה העיקרית שהשם יתברך ברא את העולם הזה בהסתרה כל כך גדולה, הכל בשביל לנסות את האדם באמונה.

האמונה היא למעשה הכח המניע של האדם, שמשפיע על כל אורחות חייו, אם האמונה של האדם מבוררת, נכונה ומחוברת לתכלית, אזי גם כל דרכו בעולם הזה תהיה סלולה ותוביל אותו אל התכלית האמיתית והנצחית. אך גם באמונה בעצמה ישנן מדרגות זו למעלה מזו, וכאשר האדם עולה ומתעלה במדרגות האמונה, בכל פעם שהוא מגיע ונכנס למדרגת אמונה חדשה, הוא גם מתנסה בה בדקות יותר, ומברר לעצמו את האמונה בדברים חדשים שלא התנסה בהם קודם לכן.

כמובן שהאמונה הכללית היא האמונה בבורא עולם ובהשגחתו הפרטית, אך ככל שהאדם עולה ומתעלה יותר, הוא צריך להפוך את האמונה לידיעה, להכיר טוב יותר את גדולתו והנהגתו של השם יתברך ואת הדרך אשר ילך בה האדם בעולם הזה. עבודה זו של ברור האמונה וההכרה בתכלית ובהשם יתברך היא עבודת חיים שדורשת מהאדם אמונת חכמים גדולה ואמונה בצדיקים האמתיים, שהם היחידים שמסרו נפש והתייגעו בעבודת השם ובירורו את האמת בירור אחר בירור והם למעשה יודעים ומודעים לכל החפץ בכך באמת את הדרך הסלולה אשר ילך בה האדם.

האמונה עצמה היא בדברים שאינם מובנים בשכל האדם ולא תמיד מסתדרים עם הדעת שלו, על כן כאשר האדם מגיע להשגות ודעת חדשה שמלמדת אותו התורה הקדושה והצדיקים האמתיים, הוא צריך להשליך את שכלו ולהאמין בדבריהם בפשיטות ותמימות. מוסיף רבינו הקדוש ואומר, שאם האדם חזק באמונה הדבר מסוים, לאחר מכן יזכה גם להבין אותו בשכל ולהוריד אותו אל הדעת. נמצא שהאמונה האמיתית היא גם שורש הדעת הנכונה והמידות הקדושות.

אך כפי שהדגשנו, עיקר הדעת האמיתית והאמונה הקדושה יכולים להודיע לנו רק הצדיקים הגדולים והאמתיים, שהם נכנסו לחדרי חדריו הפנימיים של השם יתברך ויודעים את רצונו האמיתי ואת האמת לאמיתה, כפי שכותב על זה רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים ג’, הלכות שבת ו’: “כי העיקר הוא אמונת חכמים וצריך כל אדם לחוס על עצמו ולחשוב תמיד בכל יום על תכליתו הנצחית ומה יהיה בסופו, ולזכות לזה באמת אי אפשר כי אם ע”י החכמים הצדיקים האמתיים. כי אפילו הכשרים והיראים והעוסקים בתורה אינם יכולים להגיע לשלמותם, כי אם ע”י הצדיקים האמתיים, מכל שכן מי שפגם ועבר הרבה, כאשר כל אחד יודע בנפשו, בודאי אי אפשר לרפאותו בנפש ובגוף, כי אם ע”י הצדיקים הגדולים הנפלאים באמת, היודעים שורשי נפשו”ת מישראל בתורה ויודעים לתת דרך ותיקון לכל אחד מישראל.

כי מה שהרבה רחוקים מאמונת חכמים, הוא רק מחמת חכמות העולם הזה, שהם חכמות של הבל וכל אחד חכם בעיניו, כי באמת מי שיש לו איזו נקודה של שכל אמיתי, בוודאי יוכל להבין שכל חכמות העולם הזה הם שטותים והבלים ואינם בכלל חכמה כלל, מאחר שעל ידם אינו יכול לבוא לתכליתו האמיתי והנצחי ולתיקון נפשו כמו שכתוב “איזה הוא החכם הרואה את הנולד”, שעיקר החכמה היא כשמסתכלים על סוף כל דבר, מה יהיה נולד ונצמח מזה העסק והחכמה.

כי העיקר הוא הסוף האחרון, שצריך כל אחד להשכיל על דרכיו וליישב היטב דעתו מה יהיה נולד ממעשיו ועסקיו בסוף האחרון, כי לזה אין זוכים בשום חכמה שבעולם הזה, כי אם ע”י חכמת הצדיקים האמתיים היא חכמת התורה באמת, כי הצדיקים האמתיים יכולים לתקן ולרפאות כל אדם שבעולם, אע”פ שהוא חולה גדול בנפש ובגוף, כי כמו שכתוב ש”המבזה תלמיד חכם אין רפואה למכתו” כמו כן להיפך, מידה טובה מרובה, שהמאמין בצדיקים ובתלמידיהם אין מכה שבעולם בגוף ובנפש שלא יהיה לו רפואה על ידם בבחינת “ולכל בשרו מרפא” הנאמר על התורה.

אבל לא כל אדם יודע היכן הם הצדיקים האלו ואיך זוכים להאמין בהם ולהתקרב אליהם באמת. וזה בחינת “הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו'”, שישראל מבקשים מהשם יתברך שיגיד להם איכה ואיפה הוא הרועה האמתי שינהיג אותנו? והשם יתברך משיב להם “אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן” שזה בחינת יעקב שהיה רועה צאן, שפרש עצמו מהעולם הזה והתבודד וביקש את השם, ורק ע”י זה שנבקש ונתפלל ויהיה כל חפצינו ורצוננו ותשוקתנו למצוא את הרועה, בשביל להתקרב אל התכלית ובשביל האמת”.

נמצא שכל האמונה של האדם ורפואת נפשו, על פי דברי רבי נתן, תלויים בצדיקים האמתיים. אבל על פי רוב מגודל ההסתרה וההעלמה של העולם הזה, לא תמיד אנחנו יודעים מי הם אלו הצדיקים הגדולים במעלה אשר יכולים להורות לנו את הדרך ולתת לנו אמונה אמתית ונכונה, כפי שמצינו במעשה מבעל תפילה של רבינו הקדוש, שם הוא מספר מהטעות והמבוכה הגדולה של בני העולם, שכל כת בחרו להם עניין שבו הם האמינו ועשו אותו לתכלית, וגם בחרו במנהיג שהיה חזק בתכלית שהם האמינו בה והלכו אחריו.

היתה כת שבחרה את הדיבור לתכלית, ובחרו מנהיג שהיה יודע לדבר. כת אחרת בחרה בחכמה לתכלית ובחרו איש חכם בכל חכמות העולם הזה. כמו כן הכת שבחרו את השמחה לתכלית ובחרו מנהיג משוגע ושמח וכן הלאה עד הכת שחשבו שהתכלית הוא הממון והחזיקו מבעלי הממון לאלים ממש והלכו אחריהם.

נמצא שכל אדם בזה העולם בוחר לעצמו תכלית שבה הוא מאמין ועל פי האמונה שלו הוא בוחר לעצמו גם מנהיג שאחריו הוא הולך ואליו הוא מתחבר. אבל היתה גם את הכת של הבעל תפילה שהוא לימד את אנשיו שבאמת אין שום תכלית בעולם, כי אם להתפלל ולהתחבר להשם יתברך, שזה באמת מה שהצדיקים האמתיים מלמדים אותנו, שאין שום תכלית בעולם, כי אם השם יתברך והתורה הקדושה, שהם למעשה המנהיגים האמתיים ומורי הדרך הגדולים לכל החפצים בחיים באמת.

האדם נצרך לשלוש בחינות של אמונה. הבחינה הראשונה היא כמובן האמונה בהשם יתברך ובתורתו הקדושה. הבחינה השנייה היא אמונה בצדיקים האמיתיים מורי הדרך של עם ישראל לדורותיו, והבחינה השלישית, שהיא לא פחות חשובה, היא האמונה של האדם בעצמו. האדם צריך להאמין בכוחותיו, ביכולותיו, בחשיבות מעשיו, להאמין שהוא יכול להצליח לעלות ולהתעלות ולהגיע לכל המעלות, כמובן כאשר הוא מחובר ומקושר להשם יתברך ולכל הצדיקים האמתיים, להאמין שכל מחשבה טובה פעולה טובה יקרים וחשובים לפניו יתברך ואין ספור עולמות תלויים בכל יהודי ובכל פעולה ומחשבה טובה שלו.

כידוע אמרו רבותינו הקדושים “אל תאמין בעצמך עד יום מותך”. אם כן, כיצד הדבר מתיישב עם הצורך של האמונה של האדם בעצמו. ובכן באמת האדם אסור לו להאמין שהוא כבר ניצח את המלחמה או שהמעלה והמדרגה שהגיע אליה היא כבר בחזקה אצלו, כי האדם צריך לדעת שעד יום מותו הוא נתון תחת מלחמה ואין ספור ירידות ועליות צריכים לעבור על כל אחד ואחד החפץ בחיים הנצחיים. על כן אסור לו לאדם להיות שאנן ולהאמין בעצמו שהוא כבר נמצא בחוף מבטחים ושום דבר לא יכול להזיז אותו ממקומו, כי בכל רגע מחייו הוא תלוי בחסדי השם יתברך ובישועתו ולולא השם עוזרו לא יכול לו.

אבל מצד שני האדם צריך להאמין בעצמו, שהוא יקר וחשוב מאוד אצל השם יתברך וכל העולמות כולם נבראו בשבילו, הוא צריך להאמין בכוחותיו, ביכולותיו  ובנקודות המיוחדות שיש בו, כי הוא יציר כפיו של השם יתברך, כאשר הוא יאמין בכך באמונה חזקה, הרי שיקבל כוחות, מכיון שידע שכל פעולה ומחשבה טובה שלו יקרים וחשובים והוא משפיע על כל המציאות כולה.

כותב רבי נחמן בליקוטי הלכות, חושן משפט ב, הלכות פקדון ה’: “כל גלות מצריים היתה ע”י חטא אדם הראשון כידוע, שפגם באמונה, ועיקר הפגם היה בבחינת אמונת חכמים, כי אע”פ שהוא נברא יחידי ולא היו אז עדיין חכמים בעולם כי אם הוא לבדו, אע”פ כן היה צריך ביותר לאמונת חכמים, דהיינו להאמין בעצמו, כי אם היה האדם מאמין בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד, כי אפילו הנשמה של הפחות שבישראל גבוהה מאוד ובו תלויים כל העולמות עליונים ותחתונים, בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם, בפרט אדם הראשון שהיה יחיד ואצלו היתה כל האמונת חכמים רק בבחינה הזאת.

כי אנו צריכים אמונת חכמים בכל הבחינות, דהיינו להאמין בצדיקים האמתיים ולהאמין בחברו לדבר עמו ביראת שמיים, כי בכל אחד מישראל יש נקודה טובה שהוא בחינת צדיק, וביותר צריך להתחזק ולהתגבר להאמין בעצמו, להאמין שגם מעט עבודתו ועסקו בתורה, יקרים וחשובים מאוד אצל השם יתברך, ובפרט מה שזכה להתקרב לצדיקים וכשרים אמתיים ולהאמין בהם, שזה יקר מאוד מאוד אצל השם יתברך.

כי אפילו אם יאמין בהשם יתברך ובצדיקים ובחבריו הכשרים שכולם צדיקים, אבל אינו מאמין בעצמו, דהיינו שאינו מאמין שאמונתו שמאמין בחכמים אמתיים וכו’ יקרה מאוד מאוד, גם זה פגם אמונת חכמים, ובאופן אחד פגם זה הוא גרוע מהכל, כאשר מצוי נגע זה בכמה בני אדם שהם כשרים קצת ומתחילים להתקרב לאנשי אמת, לחכמים וכשרים אמתיים, אבל מתרחקים ונופלים מחמת שרואים בחסרון נפשם כיצד הם מלאים חטאים ועוונות ופגמים וע”י זה מתרחקים לגמרי, מחמת שאינם מאמינים שעצם ההתקרבות לצדיקים הוא דבר גדול ויקר מאוד.

על כן, מי שרוצה לחוס על חייו צריך לבקש מהשם יתברך שיתחזק באמונת חכמים כל כך עד שיאמין גם בעצמו, דהיינו שיאמין בגודל כח צדקתם של הצדיקים האמתיים, עד שבוודאי יתקנו גם אותו ויעלו אותו מעלה מעלה, אם יאחז עצמו להיות דבוק כל ימי חייו. כי האמונה בעצמה שמאמין בצדיקים ומתקרב אליהם יקרה מאוד מאוד, כי אמונה הוא בדבר שאין מבינים בשכל ועל כן צריך להאמין בעצמו, שאע”פ שלפי שכלו וידיעתו הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, אע”פ כן הוא צריך להאמין באמונה שלמה שגם מעט הנקודות הטובות שבו יקרים מאוד אצל השם יתברך.

כי בוודאי אם יאמין האדם בעצמו שנשמתו גבוהה מאוד מאוד ובו תלויים כל העולמות העליונים והתחתונים, בכל מעשה ותנועה שלו שעושה או מדבר או מתפלל ובכל נקודה טובה קטנה בה הוא מעתיק את עצמו מרע לטוב, בוודאי לא היה עובר שום עבירה ולא היה פוגם שום פגם.

נמצא על פי דברי רבי נתן שעיקר הנפילה של בני האדם בפגמים ועוונות הוא מחוסר הדעת והאמונה של האדם בעצמו, שנשמתו גבוהה מאוד מאוד ותלויים בה כל העולמות העליונים והתחתונים, בכל מעשה ותנועה שלו ובכל מחשבה ודיבור ונקודה טובה. ועיקר האמונה של האדם בעצמו, שיאמין שרק בעצם זה שהוא התקרב לצדיקים האמתיים ומאמין בהם והולך בדרכם ודבוק בהם, זה יקר מאוד מאוד, כי המחובר לטהור טהור, ובוודאי בזכותם יזכה לתקן הכל ולעלות מעלה מעלה בכל המדרגות.

בסיפור המעשה מאבדת בת מלך, אנחנו לומדים על המשנה למלכות שיוצא לחפש את הבת מלך האבודה, המשנה למלכות הוא כל אחד מאתנו שירד לזה העולם לבקש ולחפש את שורש נשמתו, את השם יתברך ואת הצדיק האמת. במהלך דרכו, המשנה למלכות עובר מעברים רבים, כמו שרבינו מספר שהיה הולך ביערות ובמדבריות ובהרים שזה בחינות שונות של מצבים בנפש האדם. היער מסמל תחושו”ת של אובדן ופחד חוסר ידיעה, המדבר הוא מקום שיממון שהאדם יש לו תקופות בחייו של שיממון רוחני והוא גם מקום נחש ועקרב שזה כל התאוות למיניהן, ולפעמים יש גם תקופות של פריחה ושל עלייה בעבודת השם שזה השדות.

אנחנו רואים שהמשנה למלכות לא מוותר והולך ימים ושנים בבחינות הללו ולא נופל בדעתו, גם כאשר הוא רואה את הבת מלך במבצר והיא נותנת לו עצות כיצד להוציא אותה והוא לא מצליח ונופל לשינה, עדיין הוא ממשיך ולא מתייאש ולאחר כל נפילה הוא מתחיל מחדש, הוא מאמין בעצמו ומאמין שימצא את בת המלך. גם כשהוא מגיע בסוף הסיפור אל בני האדם הגדולים במעלה ושואל אותם אם ראו את הבת מלך והם אומרים לו שאין כזה דבר בת המלך והר של זהב ומבצר של מרגליות, הוא צועק בקול גדול אני מאמין ש”בוודאי יש!”.

זו היא תכלית האמונה של האדם, אני מאמין שבוודאי יש! אני מאמין בעצמי שאני יקר וחשוב, מאמין בהשם יתברך ובצדיקים, שבעזרתם אזכה בוודאי לכל המעלות ואמצא את אשר אהבה נפשי, גם אם אני נופל, גם אם אני עובר מעברים, גם אם כל העולם אומר לי שאין, אני מחזיק באמונה, בתקווה, מחזיק בצדיקים ברצונות ובתפילה, ובסופו של דבר גם אזכה.

רבינו מדגיש לנו מאוד בתורות שלו את העניין הזה, שגם אם האדם עבר מה שעבר ועשה מה שעשה, “אין שום יאוש בעולם כלל”, אם האדם יתמיד ויחזיק באמונה, בהתקשרות לצדיקים, ברצונות ובחיפוש התמידי, בוודאי שיזכה לבסוף להגיע לכל המעלות, למצוא את הבת מלך ולהאיר את נשמתו.

אחת התורות הידועות של רבינו היא תורה רפ”ב בליקוטי מוהר”ן, שבה מודיע לנו רבינו את עוצם המעלה של כל נקודה טובה שיש בכל אחד מאיתנו, שאותה אנחנו צריכים לחפש ולמצוא ועל ידה להפוך את הכל מכף חובה לכף זכות, אפילו רשע גמור, אי אפשר שלא יהיה בו איזו נקודה טובה, וע”י זה שאנחנו מוצאים אותה ומתמקדים בה ע”י זה אנחנו מעלים אותו מכף חובה לכף זכות ומחזירים אותו בתשובה.

נשאלת כאן שאלה גדולה, הרי מדובר כאן על אדם רשע, שכל ימיו עשה רע ואם כך, כיצד ע”י מעט טוב שעשה אפשר להפוך את כל הקערה על פיה ולדון אותו לכף זכות? אלא מכאן אנחנו לומדים את עוצם המעלה והמשקל של המעט טוב שיכול להתגבר ולעמוד כנגד כל הרע שאנחנו עושים, כי המעט טוב שאנחנו עושים נובע מהנקודה הקדושה והטובה שיש בנו, שהיא חלק אלוק ממעל ממש ואם כך כל דבר טוב שאנחנו עושים מחובר ומקושר ישירות אליו יתברך. לעומת זאת הרע אין לו שום שייכות אלינו הוא דבר חיצוני שעשינו בגלל כוחות הרע החיצוניים שפועלים עלינו, ואם על אף כל הכוחות הללו אנחנו מתגברים ומצליחים לעשו”ת איזה מעט טוב, הרי שהמעט טוב שעשינו עולה בכוחו על כל הרע שהתגבר כנגדנו ומכאן נובעת כל כוחה וחשיבותה של הנקודה הטובה.

זה הוא שורש הכח והאמונה של האדם בעצמו, כל הרע שאני נופל בו אינו שייך אלי ובפנימיות רצוני איני רוצה בו כלל, אני זה הנקודה הטובה, עצם הטוב, חלק מהשם יתברך. אם כך, כאשר אני מאמין בנקודה הטובה הזאת ומתחבר אליה, הרי אני מתחבר אל השם יתברך בכבודו ובעצמו ואם אני מחובר אליו יתברך, הרי שאין שום כח שיכול להתגבר כנגד הנקודה הזאת.

וזה מה שאומר רבינו הקדוש בפירוש בספריו ובספר משיבת נפש כ”ב: “כי המוח והשכל הוא הנשמה, והנשמה של איש ישראלי, אפילו של הפחות שבפחותים, בוודאי היא יכולה לעמוד נגד כל העולם עם כל התאוות, כי אין זה דרך הענווה להקטין כוחו ולומר שאין לו נשמה גבוהה כמו הצדיקים והכשרים, כאילו אין בידו כלל להיות איש כשר וצדיק, כי ענווה כזו אסורה והיא ענווה פסולה, ואין זו ענווה כלל רק מוחין דקטנות, שצריכין להתרחק מזה מאוד, כי ע”י זה נופלין לכל התאוות והעיקר לתאוות ניאוף כנ”ל. רק אדרבא, צריך כל אחד לומר לדעתו שיש לו נשמה גבוהה מאוד, כי הנשמה של הפחות שבפחותים שבישראל גם כן גבוהה וקדושה מאוד מאוד, וצריך לומר בדעתו שאין נאה לו להיות כרוך אחר תאוות חס וחלילה מכל שכן לעבור איזו עבירה ח”ו, כמו שנאמר “ויגבה ליבו בדרכי השם”, שצריכין להגביה ליבו בדרכי השם ולידע כי כל אחד מישראל בשרשו רחוק מעבירות מאוד מאוד וכל אחד מישראל הוא בעל כח גדול לעמוד נגד כל העולם עם כל התאוות, רק העיקר שיזכה לידע מכוחו כנ”ל.