אורח חיים – הלכות נטילת ידיים – הלכה ו – סעיף לט
אל תוך הים אי אפשר להכנס מחמת ריבוי המים. כמו כן הוא בים הרוחני שהוא ים החכמה והוא שורש הים הגשמי כמו שכתוב “מלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים” ואי אפשר להכנס בו מריבוי מימי הדעת וכל מי שרוצה להכנס בו בלי רבי ומנהיג אמיתי נטבע בו באין סומך, כי אין יכולים להכנס בים החכמה כי אם על ידי הצדיקים והחכמים אמיתיים שהם בחינת יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים.
וכמו שבים הגשמי אי אפשר לעבור כי אם על ידי אוניות, העשויים בחכמה ובאומנות גדולה וכן צריך מנהיג לספינה שיהיה לו דעת לידע איך להנהיג את הספינה כפי השעה וכפי הרוחות המנשבות וכפי מצב הים. כמו כן ברוחניות בענין ים החכמה שצריכין צדיק ומנהיג אמיתי שידע הצרכים שבים בבחינת הנותן בים דרך ויודע לגלות לעולם דרכים ונתיבות שהם בחינת אוניות בחינת היתה כאניות סוחר.
כי צריך לידע איך וכיצד להנהיג את האוניות ועיקר שלמות החכמה אי אפשר לבאר כי אם בבחינת רמזים. כי אי אפשר ללמדו איך יטה וינהיג את החבלים והתורן והספינה, כמו כן בכול אדם כפי מה שעובר עליו בכל יום ובכל שעה צריך לקחת עיצות כפי הזמן והמקום ולהבין בעצמו לפי נטיות הרוחות עד שלפעמים אין מועיל שום חכמה כי אם לצעוק אל השם יתברך.
ולפעמים צריך לשתוק ולא להכנס בחקירות וקושיות רק לקבל הכל באמונה שלימה אפילו שאינו מבין מה עובר עליו. וכל זה הוא בחינת קריעת ים סוף שאז זכו ישראל לבחינת שתיקה לבלי להרהר אחר מידותיו יתברך בחינת השם ילחם לכם ואתם תחרישון.
על ידי זה הצליחו לעבור בים החכמה, שהוא בחינת ים סוף, ואז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כי נבקעו להם אז כל מעינות החכמה. כי זכו לצמצומים ומחיצות קדושים על ידי בחינת שתיקה, כמו שכתוב סייג לחכמה שתיקה ואז עברו ביבשה בתוך הים.
אבל פרעה ומצריים שהם בחינת חכמות חיצוניות נשקעו ונטבעו בים ברוחניות ובגשמיות, כי מי שאינו מקבל מרבו בחינת שתיקה כנ”ל וסומך רק על האמונה ונכנס בחקירות ותירוצים נשקע בים החכמה, אשריהם ישראל שזכו לאמונה פשוטה זו.
