את החיבור הנ”ל בין המוח והלב, בין המחשבות הטובות והרצונות אל המעשים, צריכים לעשו”ת בהדרגה ובמידה נכונה, כל אחד כפי הכלים שיש לו, כפי המדרגה בה הוא אוחז וכמובן כפי המצב והיום בו הוא נמצא. וזה מה שאומר רבינו שצריך האדם לקשר עצמו אל הנקודה השייכת לליבו, שהאדם יהיה מונח במצב ובמדרגה בו הוא נמצא ויעבוד את השם כפי הכלים שיש לו וכפי היכולות שלו בעת הזו.
כי צריך לזה זהירות יתירה, כמו שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים ב’, הלכות תפילת מנחה ז’: “ועל כן צריך להתגבר בזה לצמצם התלהבות הלב שלא יתלהב יותר מדי, כי זה בחינת ריבוי אור שממנו באים שבירת הכלים, שזה בחינת כל התאוות, הבלבולים והמחשבות הרעות. והעיקר להתגבר ולהמשיך חכמה אמיתית ומחשבות טובות ולראות שתהיה ההתלהבות בהדרגה ובמידה.
כי העיקר, שצריכין להשתדל בכח הצדיקי אמת בחינת משה, לצמצם ההתלהבות כל אחד ואחד לפי בחינתו, שלא יהרוס הגבול, כי המחשבה ביד האדם תמיד להטותה כרצונו, ויתגבר להפוך הדבר, לברוח ממחשבות רעות ולחשוב מחשבות טובות, לחשוב איזה פסוק מהתורה או איזו הלכה ולפעמים צריך לפקח מחשבתו במילי דעלמא וכו’, הכל כדי למלט נפשו מהרהורים רעים שהם עיקר קלקול המחשבה.
ואפילו אם מחמת רגילותו נלכד במחשבות אלו מאוד כמצוי בכמה אנשים, אעפ”כ יתחזק בכל עוז בכל דרכי העצות האמתיות להסיח דעתו מהם ויאמין שכל תנועה ותנועה שהוא מנתק את עצמו מהם יקר מאוד אצל השם יתברך. וזה בחינת המשכן שהקים משה במדבר, כי המדבר הוא מקום נחש שרף ועקרב וצימאון, שהם בחינת כל התאוות, המחשבות הרעות והצימאון לקדושה שעוברים על האדם. ועיקר קדושת המשכן וכליו נמשך ע”י שהיה לכל ישראל חלק בבניינו, זה ע”י נדבת ליבו הטוב, זה בגופו, זה בממונו וזה ברצונו ותשוקותיו הטובים. כי ע”י שהאדם חוטף כל דבר מצווה וקדושה וכל נקודה טובה מכל הבלבולים והמניעות ומתוך תוקף תבערת האש שבזה העולם, הוא מכניסם אל המשכן של כל קדושו”ת ישראל.
עיקר עשיית המשכן הוא תיקון על חטא העגל, שנמשך להם האור יותר מדי במעמד הר סיני, וע”י זה הרסו ופגמו ונפלו, שקלקלו מחשבתם במחשבות רעות והרהורים, כמו שכתוב “לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות”, כי לפעמים מתלהב האדם יותר מדי ובתוך כך מתגברים עליו מחשבות והרהורים, כי היצר הרע והס”א אורבים עליו מכל צד, וזה בחינת “יעלו שמים ירדו תהומות”, ואלמלא כנפי ריאה שהם בחינת התורה, היה “אוקיד כל גופא” מריבוי ההתלהבות אל השם יתברך יותר מדי ומריבוי תבערת האש לתאוות, אך התורה מגינה על זה”.
רבי נתן מדגיש לנו כאן שצריך זהירות יתירה בזה, לעבוד את השם יתברך בהדרגה ובמידה, כי ריבוי האור יכול לקלקל ח”ו ועל כן צריך לפעמים לצמצם את אור ההתלהבות שבלב כדי שלא יהיה שבירת הכלים ויפול מהיפך אל היפך ויתגברו עליו התאוות והמידות הרעות.
על כן עיקר העצה היא לימוד התורה הקדושה, שהיא מצמצמת את האדם ונותנת לו כלים לקבל את האור. כמו כן התפילה וההתקשרות לצדיקי האמת שהם מוליכים אותו בדרך ואוחזים בו היטב לבל ימוט. והעיקר צריך האדם להישמר מזה שלא יהרהר במחשבות רעות, כי המחשבות הרעות מטמטמות את החלל שבלב, וזה בעיקר יעשה ע”י העצה שנותן לנו רבינו בשב ואל תעשה, שלא ילחם במחשבות הללו רק יחליף אותם במחשבה אחרת, כי זה ידוע שאין שתי מחשבות יכולות לשכון במוח האדם בעת ובעונה אחת, ואם תוקפת אותו מחשבה רעה יסיח דעתו ממנה ויחשוב במחשבה טובה.
