בפרקים הקודמים עסקנו בחשיבה, במודעות וברצון, המתמקדים בשלושת הספירות העליונות, שהן – חכמה בינה ודעת. ובספירת הכתר המקיפה את האדם, הכוללת את הרצון העונג והאמונה.

כח הדמיון הוא למעשה הממוצע המחבר בין החלק הרוחני שבאדם לבין החלק הגשמי שבו. הנשמה שבאה מעולמות עליונים מקבלת נתונים ותרגום של מציאות העולם הזה

אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לאנשים היא בכושר ההחלטה. האדם יכול לחשוב על דבר וכיוון מסוים, הוא יכול גם לרצות אותו בכל מאודו, אך כאשר

לאחר שהתוודענו לחשיבה הנכונה, בררנו את הרצון האמיתי שלנו ובדקנו אם הוא נובע מהנפש האלוקית או הנפש הבהמית, כעת אנו צריכים להפיח רוח חיים ברצון,

בתחילת הפרק כתבנו על תפקידו של כח הדמיון והציור, כעת אנו רוצים לחזק ולהביא את דברי רבי נתן מברסלב כלשונם, בספרו ליקוטי הלכות-אורח חיים ב’,

כתוב בתורה בבראשית- “וירא אלוקים את כל אשר עשה, והנה טוב מאוד”. מה זה טוב מאוד, אמרו רבותינו, זהו יצר הרע. פירוש הדבר, אם ניקח

נשאלת השאלה, אם כך הדבר וכה גדול כוחו של היצר הרע, אשר משתמש ברוב כלי העולם הזה, על שלל הטכנולוגיה, הצבעים והקולות, כדי להשפיע ולשלוט

חז”ל הקדושים אומרים בפרקי אבות: “יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא,

לאחר שראינו את גודל מעלת כח הציור בדברי חז”ל הקדושים, אנו רוצים לקחת את כח הדמיון והציור ולהשתמש בו לצרכינו אנו בחיי היום יום, כדי

בבואנו לדבר על השמחה, אי אפשר שלא לפתוח בדברי שלמה המלך, החכם באדם, מתוך ספרו קהלת, העוסק בתכלית האדם בעולמו. וכך הוא כותב “לשחוק אמרתי

בפרק אבות, פרק ד’ פסוק כ”ח, אומר רבי אלעזר: “הקנאה והתאווה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם”. והנה אנו רואים רבים מבני העולם, הרודפים אחר

כדי להבין מהי הנקודה הפנימית והאמיתית, שהיא שורש השמחה, צריכים אנו להביא את דברי רבי נחמן מברסלב, וכך הוא כותב: “עיקר השמחה, שהיא החיות של

קודם שנעסוק בדרכים, בעצות ובהסתכלות הנכונה, המביאה לידי שמחה, רוצים אנו להזכיר במספר מילים את הסיבות המביאות את האדם לחוסר שמחה ועצבות, כדי שנוכל לזהות

אחד הגורמים הישירים והחשובים ביותר, המביאים את האדם לשמחה תמידית, הוא הכרת הטוב וההודיה, שפירושם להיות עירניים לאין- סוף טובות וחסדים, הסובבים אותנו- ולהודות עליהם.

אחת מהתורות והיסודות החשובים ביותר, שהנחיל לנו רבי נחמן מברסלב, היא תורת “אזמרה”, שיראה האדם למצוא בעצמו ובאחרים נקודות טובות וע”י המעט טוב, שמוצא בעצמו

ועיקר השמחה הגדולה, מכל השמחות שבעולם, היא השמחה בו יתברך, כמו שנאמר- “ובו ישמח ליבנו”. אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו הקדושה

ועל כן כמה ראוי לנו לשמוח באמת עד אין-סוף ואין-תכלית. “מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”, אפילו של האדם הפחות שבפחותים שבישראל, אשר אנו זוכים