אחת מהתורות והיסודות החשובים ביותר, שהנחיל לנו רבי נחמן מברסלב, היא תורת “אזמרה”, שיראה האדם למצוא בעצמו ובאחרים נקודות טובות וע”י המעט טוב, שמוצא בעצמו ובאחרים, ע”י זה הוא יכול להוציא את עצמו מכף חובה לכף זכות וכמו כן את האחרים, שמתמקד בנקודות טובות שבעצמו ובאחרים הוא הופך הכל מחובה לזכות וזוכה לשמחה.
כי זה ידוע, שדרכו של הבעל דבר, שהוא היצר הרע, הפועל בכוח הדמיון, להראות לאדם את כל החסרונות שלו עצמו ושל אחרים, והסיבה לכך היא, כדי להפילו לעצבות ולייאוש, כאילו אין לו תקווה לתקן, לשפר ולהיות אדם מצליח וכשר, וכן כדי למנוע ממנו קשר יפה ותקין עם שאר בני האדם, וזאת הוא עושה ע”י שמכניס בו מחשבות שליליות על עצמו ועל אחרים, מחשבות המחשיכות את השמחה ומפילות לעצבות.
על כן צריך האדם להתחזק ולהתעורר ולבקש ולחפש בעצמו את הנקודות טובות, הנמצאים בו ובאחרים, ואת הטוב שזכה לעשו”ת מאז ומעולם, ואת כל הדברים הטובים והישועות והנפלאות, שעשה עמו השם יתברך מאז ועד היום. וע”י זה שמתמקד בטוב שבו ובכל הטוב שניתן לו, ע”י זה זוכה לשמחה, להתעוררות ולחיות חדשה. וזה בחינת- “אזמרה לאלוקי בעודי”, שע”י המעט טוב שמוצא בעצמו ובאחרים, ע”י זה יכול לזמר ולהודות להשם יתברך.
כי הנקודה הטובה, שיש בכל אדם, היא בחינת אלוקות, כביכול, כי כל הטוב מאיתו יתברך. נמצא, שכשיש בישראל איזו נקודה טובה, דהיינו איזו מצווה או דבר טוב, זה הטוב הוא מאוחד עמו יתברך ועל כן יש בכוח כל נקודה טובה להפוך ולהתגבר על כל הרע, כי היא חלק ממנו יתברך.
וזה מה שנאמר בשיר השירים: “שחורה אני ונאווה בנות ירושלים וכו’, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש”, כי מחמת שהנקודה הטובה, שהיא הטוב הכבוש אצל כל בר ישראל, מעורבת ומוקפת בפסולת ובפגמים הרבה, עד שנדמה, שהיא שחורה ומונחת בקדרות ובשחרות, ואף האדם נראה כך בחיצוניות, שמונח היכן שמונח, מחמת שפגם הרבה ומחמת מעשיו הרעים וכל מה שעובר עליו.
אבל כשדן האדם את עצמו לכף זכות, ומתבונן ומתמקד ומגדיל ומיפה את הטוב שבו, שזה הטוב אין בו שום נגיעה מצד הרע, כי הנקודה הטובה, שיש אצל כל אדם, אפילו אצל פושעי ישראל, היא נאווה ויפה מאוד, רק שהשחרות חופה עלי. וכאשר מעוררין אותה, היא אומרת: “שחורה אני ונאווה, אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש” דהיינו השמש שהיא חום תאוות העולם הזה, הביא אותי לאן שהביא, אך בתוך תוכי אני- טוב מוחלט!
כמו כן צריך האדם להתרחק ממחשבות רעות על אנשים אחרים, כי העיקר מה שאנשים אינם מרגישים את אור השמחה, הוא מחמת המחשבות השליליות, שיש להם על אחרים ועל עצמם, על המציאות, ואפילו על הבורא יתברך. על כל אחד מאיתנו ללמוד ולקיים את מה שכתבנו בפרקים הקודמים וממילא, לאט לאט, יאיר עלינו אור השמחה.
