חז”ל הקדושים אומרים בפרקי אבות: “יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה”.
הרב אליהו דסלר, ממחיש לנו משפט זה בכח הציור וכך הוא כותב- קורת רוח בעולם הבא פירושה, אדם שנפטר מן העולם ומסיבות כלשהן אינו זוכה עדיין להיכנס לגן עדן, אלא נמצא בהמתנה מחוץ לגן, ופעם אחת ביום נושבת רוח מתוך גן עדן לעברו, ההנאה שהוא ירגיש באותה שעה, גדולה יותר מכל חיי העולם הזה. פירוש הדבר, שיצייר האדם לעצמו את כל התענוגות וההנאות שעברו על המין האנושי בכלליות ובפרטיות מאז בריאת האדם הראשון ועד לימינו אנו, בין האסורות ובין המותרות, יצמצם וידחוס אותם לתרכיז של שעה אחת, וייתן לנשמה אחת את הכל. עדיין זה לא יגיע אל קורת הרוח הבאה מגן עדן. ומכאן, אם יצליח בכלל, יתחיל לצייר האדם בדמיונו, מה קורה בגן עדן עצמו.
נביא דוגמא נוספת, מחז”ל הקדושים בפרקי אבות וכך הם אומרים: “הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת ולאן אתה הולך ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון”. כאשר תוקף אותך היצר הרע בכח הדמיון ורוצה להביא אותך לידי עבירה, עליך להשתמש בכוח הציור “מאין באת? מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך? למקום עפר רימה ותולעה, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון? לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא”.
אומר רבי נחמן מברסלב, שמייד כשקם האדם משנתו, צריך לדבק מחשבתו ב’עלמא דאתי’, כלומר להתבונן ולצייר בדעתו את קיומו של העולם הבא ואת התכלית הנצחית, ואז יוכל להתמודד טוב יותר בכל ענייני העולם הזה.
אנו רואים גם שכל תפילת שחרית, ברכות השחר ופסוקי דזימרה, עוסקים בציורים ובהמחשו”ת – “אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא”, “פוקח עיוורים”. אדם צריך לצייר לעצמו כמה חסד משפיע עליו בורא עולם בזה שהוא רואה- “מתיר אסורים”, שהוא חופשי- “שעשה לי כל צרכי”, יצייר לעצמו כמו טוב ואהבה ומילוי צרכים אישיים השם יתברך מספק לו בכל זמן ועת וכו’.
כאשר אנו מתקדמים יותר בתפילה, אנו נכנסים יותר אל כח הציור, המתאר לנו מעט מגדולתו של הבורא יתברך וכל צבא השמיים- “השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע”, “ישמחו השמים ותגל הארץ, ירעם הים ומלואו יעלוץ השדה וכל אשר בו, אז ירננו כל עצי יער, מלפני אדוני”, האדם מצייר לעצמו כיצד כל הבריאה כולה שרה ומשבחת ליוצרה, והוא האדם, בחיר הנבראים, מנצח על כולם.
וכן כל התפילה מלאה בציורים, שהאדם בכח הדמיון שבו צריך לפתח אותם ולהתבונן בהם, וכך יגיע להרגש הלב, לקיים את הציווי- “ואהבת את השם אלוקיך”, עד שהוא מגיע אל התכלית של הודיה אין-סופית ליוצר בראשית, כמו שכתוב ומצוייר בתפילת נשמת כל חי- “אילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושו”ת כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות, אין אנחנו מספיקין להודות לך, השם אלוקינו, ולברך את שמך מלכנו, על אחת מאלף אלפי אלפים ורוב ריבי רבבות, הטובות ניסים ונפלאות שעשית עימנו ועם אבותינו”. מה נפלא הציור המובא פה, שאין כמוהו לפתוח את לב האדם בהתפעלות ובהתפעמות.
וכך על דרך זו מלאה התורה הקדושה, התפילה וכל ספרי הנביאים ורבותינו הקדושים, בתיאורים ובציורים נפלאים, הפותחים את הלב ומרוממים את הנפש, להביא את האדם להתעלות רוחנית ודבקות בתכלית ובבורא יתברך.
וכך כותב מר”ן האר”י הקדוש, גדול המקובלים שקמו לעם ישראל: “העושה מצוה אין די לו בעשייתה, אלא צריך שיכוון בעשיית המצוה, שהוא עושה אותה לשם בוראו, והשורש שהכל נשען עליו, הוא שבעשיית המצווה, אל יחשוב שיהיה עליו כמשא וממהר להסירה מעליו, אבל יחשוב בשכלו כאילו בעשותו את אותה המצוה, ירוויח אלף אלפי דינרי זהב, וישמח בעשותו את אותה המצוה בשמחה, שאין לה קץ, מלב ונפש ובחשק גדול, כאילו ממש בפועל נותנים לו אלף אלפים דינרי זהב, אם יעשה את אותה המצוה”.
וראה זה פלא, גדול המקובלים מר”ן האר”י הקדוש, משתמש בציור גשמי של השגת דינרי זהב, כדי לעורר את הלב המונח בהבלי העולם הזה לעשיית המצוות. והוא כפי שאמרנו, שעלינו ללמוד מהיצר הרע כיצד הוא משעבד את האדם ע”י דמיונות וציורים של העולם הזה, כדי לכובלו בכבליו ולהפיל אותו ברשתו. כך צריך האדם לצייר לעצמו את גודל החשיבות ויוקר כל מצוה ומצוה וכל אות בתורה, כמו שנאמר “כל חפציך לא ישוו בה” ו”שכר מצווה בהאי עלמא ליכא”, שגם אם ניקח את כל חפצי העולם הזה יחד- מכוניות, מטוסים, בניינים, זהב, יהלומים וכו’, לא ישוו לאות אחת מן התורה, וגם אם יתנו לך את כל העולם הזה, דהיינו להיות מלך על כל העולם, אין זה מגיע לשכר אחד של מצוה, ועל כן אי אפשר לשלם שכר מצוות בעולם הזה.
יהי רצון מלפניך אבינו מלכנו, מלך חי וקיים, שתפתח את לבנו בתורתך ובעשיית מצוותיך, ליראה אותך ולאהבה אותך כל הימים ויהיה חלקינו בחלקיך, “לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי”, ונזכה לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו, אמן כן יהי רצון!
