קודם שנעסוק בדרכים, בעצות ובהסתכלות הנכונה, המביאה לידי שמחה, רוצים אנו להזכיר במספר מילים את הסיבות המביאות את האדם לחוסר שמחה ועצבות, כדי שנוכל לזהות אותן, להתרחק ולהימנע מהן.
הסיבה הראשונה, המביאה את האדם לחוסר שמחה ולעצבות, קשורה ברצון. כתבנו כבר שהשמחה נובעת בעיקר, באופן המיידי, ממילוי הרצון, ועל כן כאשר הדברים לא הולכים כפי רצונו של האדם או כשהוא אינו מצליח להשיג או להגשים את הדברים שרצה, הרי שהוא מתאכזב, נופל לדכדוך ואפילו לעצבות, מכיוון שהוא חושב שנמנע ממנו דבר, שהיה יכול לעשו”ת לו טוב ולשמח אותו. וגרוע מכך, הוא יכול להשליך זאת על עצמו, שהוא לא יוצלח ובאשמתו אין הוא מצליח להגשים את רצונותיו.
כדי להתגבר על מכשול זה, האדם צריך להבין ולהאמין באמונה שלמה, שהשם יתברך מנהיג את האדם בצורה הטובה ביותר עבורו, כפי יעודו וכפי תיקונו הנצחי. לפעמים, ואפילו ברוב המקרים, אין אנו יודעים ומודעים מה באמת טוב בשבילנו ואנו רוצים דברים שיכולים אפילו להזיק לנו. על כן הבורא יתברך לא תמיד מגשים לנו את רצונותינו, ולפעמים מונע ומעכב את הדבר, עד שיגיע הזמן והמקום המתאימים ביותר בשבילנו ועד שנהיה מוכנים לכך. אנו יכולים להיות עדים לכך, שבהרבה מקרים התגשמו לנו רצונות, שבתחילה נראו כטובים בשבילנו, אך לטווח הארוך ראינו את הנזק, שנגרם לנו מהם.
על כן צריך האדם להשליך יהבו על השם, לא לדחוק את השעה ולהרבות בתפילה על כל דבר. לבקש שאם הדבר טוב בשבילו, יגשים לו השם יתברך את רצונו, בזמן ובמקום המתאים ובצורה הטובה ביותר. אם ילך האדם באמונה זאת תמיד, שהשם יתברך מנהיג אותו ומשגיח עליו בהשגחה פרטית ועושה הכל לטובה, הרי שיהיה מחוסר דאגות – ובשמחה תמיד!
הסיבה השנייה הגורמת להחשכת הנפש, לעצבות ולחוסר שמחה, היא סיבה שורשית יותר הנובעת מחטאים ומעוונות, הפוגעים בנפש עצמה. כל עוון וחטא, שהאדם עושה, יוצר מסך מבדיל בינו לבין האור האלוקי. כאשר הנפש מתכסה בקליפות ומסכים, הנוצרים מן העוונות, הרי שאין היא מרגישה את האור האלוקי ועל כן האדם נופל לעצבות ולחשכות. העצה לכך כמובן, היא ללכת בדרך הישרה והנכונה אשר התוותה לנו התורה הקדושה, להימנע מעבירות, מדיבורים ומחשבות שליליות, ולהרבות במצוות מעשיות, בדיבורים ובמחשבות נכונות, המביאים לידי תיקון וטיהור הנפש.
הסיבה השלישית והחשובה ביותר תלויה במחשבה של האדם, כמו שהזכרנו בפרק ‘חשיבה חיובית’, מחשבה – אותיות בשמחה, כאשר האדם מברר את ‘כוח המדמה’ שלו וזוכה למחשבה חיובית וצורת הסתכלות נכונה על המציאות, הרי שבודאי ישפיע הדבר באופן ישיר על מצב רוחו ועל השמחה שלו.
לדוגמא, ניקח אדם, הנמצא בקשיים כספיים, בעוני ובמחסור, יושב בביתו עצוב וממורמר, פתאום דופק מישהו בדלת ואשתו באה בשמחה גדולה ומבשרת לו שהם זכו בסכום כסף גדול בירושה והם צריכים לקבל אותו בעוד זמן מה, באותו רגע, כששומע האדם את הבשורה, הרי מתהפך מצב רוחו מן הקצה אל הקצה, מיגון ועצבות ,לשמחה עצומה.
אם נבחן את הדברים מבחוץ, נראה שמצבו האמיתי באותו הרגע בו הוא קיבל את הבשורה, לא השתנה כמלוא הנימה, הוא עדיין נמצא במצב של עוני וחוסר כל וקשיים עצומים, רק עצם המחשבה על כך, שהוא עתיד לקבל כסף, הפכה את מצב רוחו, והחדירה בו שמחה.
מכאן אנו רואים, שהשמחה תלויה במחשבה ובצורת ההסתכלות של האדם ולא במצבו או בתנאים הסובבים אותו, כי יכולים להיות שני אנשים באותו מצב בדיוק ובאותם תנאים, זה יהיה בשמחה גדולה וזה יהיה בעצבות, והכל יהיה נובע מן העובדה שזה בחר להתמקד בדברים הטובים, להיות אופטימי ולראות חיובי, ואילו השני בחר להתמקד בדברים השליליים ולדמיין לעצמו תסריטים שליליים.
נמצא שצורת החשיבה של האדם, ההסתכלות הנכונה על החיים ובירור כוח הדמיון, משפיעים ישירות על מצב הרוח והשמחה.
עוד עצה חשובה כיצד להגיע לשמחה פנימית ואמיתית, היא השפעה של המעשים החיצוניים על הפנימיות, כמו שנאמר- “אחרי המעשים נמשכים הלבבות”. על האדם להרגיל עצמו בפעולות של שמחה, גם כשאינו מרגיש בכך ובמיוחד כשהוא נופל לעצבות ודכדוך. עליו להרבות בצחוק משחרר, צחוק- משמעותו לצאת מהחוק, לצאת מהכבלים והחוקים של הרצינות, של החברה ומה יאמרו עלי, של חוקי ההגיון הנוקשים, אפשר ורצוי אפילו גם לומר קצת ‘מילי דשטותא’, כמובן הכל בגדר המותר, ומידי פעם אפשר ורצוי גם לפצוח בריקוד ובמחיאות כף, זה ממתיק את הדינים, ופותח את צינורות השפע.
והדרך החשובה והעיקרית שילך בה האדם ועל-ידה יגיע לשמחה אמיתית, היא צורת ההסתכלות על החיים עצמם. השמחה האמיתית נמצאת בפרטים הקטנים של החיים, בטעם של התפוח שאכלתי, בחיוך של הילד שלי, בטיפות הגשם הנוטפות על החלון, בכך שאני בריא ונושם, שומע ורואה, על כל ידיד וחבר שיש לי, על כל דבר קטן שזכיתי לעשות, וכן הלאה. אין סוף של פרטים קטנים וחשובים, שהאדם מכח ההרגל הפסיק לראות אותם ולייחס להם חשיבות.
כל אלו הפרטים הקטנים הם החסד הגדול והאין-סופי, שהבורא יתברך משפיע עלינו בכל עת ורגע. כאשר אנו מתמקדים בהם, כאשר אנו מייחסים להם חשיבות וכאשר אנו מקשרים זאת לבורא יתברך, הרי הלב נפתח בהתפעלות – ומתמלא בשמחה!
