אחת הבעיות הגדולות ביותר שיש לאנשים היא בכושר ההחלטה. האדם יכול לחשוב על דבר וכיוון מסוים, הוא יכול גם לרצות אותו בכל מאודו, אך כאשר מגיע רגע ההחלטה, הוא אובד עצות ואינו יודע מה להחליט. לאנשים קשה לקבל החלטות ועל כן הם מחפשים את הדרך הקלה, שאחרים יחליטו בשבילם. הם הולכים ליועצים, לפסיכולוגים, מקימים ועדות וכו’ רק כדי שיוציאו אותם מהספק ומהבלבול ושלא יצטרכו לקחת אחריות- להחליט בעצמם.
האדם צריך לדעת, שכל מטרתו וייחודו בעולם הוא להיות בעל בחירה, האדם צריך לדעת לבחור, הוא צריך לפתח את כושר הבחירה וההחלטה שלו. בזה שאנשים מחפשים שיחליטו עבורם, הם מנוונים את הכוח הנפלא ביותר שניתן לאדם והוא – כוח הבחירה.
בפרק זה נלמד כיצד לקבל החלטה נכונה וכיצד לבצע אותה. ראשית, עלינו לדעת, שככל שהרצון שלנו יהיה גדול יותר, כך גם תהיה ההחלטה חזקה יותר, ועל כן בראש ובראשונה עלינו להגדיל את הרצון. בדרך-כלל אנשים שאינם יודעים להחליט, הרצון שלהם חלש. המצליחנים הגדולים ביותר הם אלו שמקבלים החלטות מהירות, מכיוון שללא החלטה אי אפשר להגיע לידי עשייה בפועל.
כדי להגיע להחלטה נכונה אנו צריכים ראשית להגדיל את התודעה שלנו באותו הנושא, להבין ולראות את ההשפעות והתוצאות, שתביא לנו אותה החלטה- לטוב ולרע. במידה ואין אנו מודעים לכך, ואין לנו את הכלים לראות ולצפות את התמונה כולה, עלינו להרבות בתפילה ובקשה לבורא עולם שייתן לנו את העצה הנכונה, יראה לנו את הדרך ויעשה את הכל לטובה.
בדרך כלל האדם מחליט על פי שיקולים של כדאיות, הסבת עונג או התרחקות מסבל, תלוי מה מכל השיקולים גובר. ניקח לדוגמא את ההחלטה הראשונה שהתקבלה במציאות והיא ההחלטה לאכול מעץ הדעת ועל ידה נלמד כיצד מתקבלות ההחלטות.
השם יתברך אומר לאדם הראשון לא לאכול מעץ הדעת ומזהה ומקשר את האכילה עם מוות- “כי ביום אכלכם ממנו מות תמותון”, כדי להרחיק אותם מן החטא. נשאלת השאלה, אם כן, כיצד החליטה האישה והאדם הראשון בכל זאת לאכול.
ובכן, כדי להגיע למצב, שבו יהיה הרצון כל כך גדול, עד שיביא לידי החלטה הנוגדת את מהות החיים עצמם, צריכים שני דברים- הטלת ספק, והבטחה לעונג והנאה או הצלחה גדולים יותר.
הנחש אומר לחווה: “לא מות תמותון”. ראשית הוא מטיל בה ספק, הוא נותן לה לנגוע בעץ ומראה לה שלא קרה כלום, הוא מערער לה את האמונה. מצד שני הוא אומר לה: “והייתם כאלוקים יודעי טוב ורע”- בדיוק הפוך, הוא מבטיח להם להגיע לפסגת המעלות, לעונג ולחיים נצחיים.
ואז כותב הפסוק – “ותרא האישה, כי טוב העץ למאכל ותאווה הוא לעיניים ונחמד העץ להשכיל” ולוקחת החלטה “ותיקח מפריו ותאכל”. נשאלת השאלה, הרי העץ היה תמיד בגן וכי לא ראתה כל זאת קודם לכן?
אלא התענוג של המחשבה של “והייתם כאלוקים”, הפכה את כל צורת ההסתכלות וכושר הראיה. ברגע שנכנס הספק, קטנה מידת הכאב המרתיע ולעומתו גדל העונג והדמיון הטוב ממה שיקרה.
רואים אנו מכאן, שהמציאות נשארה אותה מציאות, רק שההחלטה השגויה התקבלה עקב המאבק בדמיון האדם, הטלת הספק והגדלת הידע, לטוב ולרע. הרבה אנשים מגיעים להחלטות רק כתוצאה מסיבות של עונג וכאב, של הרגשו”ת ודמיונות. כדי להגיע להחלטה נכונה צריך האדם להגדיל את הדעת ולהשתמש בדמיון מודרך ואמיתי.
לדוגמא, אדם שמחליט להפסיק לעשן, באותו זמן הוא מרגיש ייסורים וכאב ודחף לעשן, אך ע”י הגדלת הדעת, למה שגורם העישון ושזה לא טוב בשבילו, הוא יכול להתגבר ולדבוק בהחלטתו. כמו כן, אדם הלוקח סמים או מפריז בשתייה ואכילה, הרי שבאותו זמן הוא מרגיש עונג, אך אחרית הדבר הוא אסון וסבל גדול. כך גם, להבדיל, בכל ענייני המצוות והעולם הבא, כאשר אנו צריכים להתגבר על תאוות ואיסורים, דבר זה גורם לנו לכאב וסבל, אך ע”י הגדלת הדעת והאמונה, כי הדבר טוב בשבילנו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא, אנו יכולים לקבל את ההחלטות הנכונות.
נמצא שכל תהליך קבלת ההחלטות האמיתי, צריך להיות בדעת ובדמיון מודרך, מנותק מעונג או מכאב מיידי, לראות כמה צעדים קדימה- האם הדבר הוא לטובתי או לא?, שעל זה נאמר- “טוב אחרית דבר מראשיתו”.
ועל זה אומר רבי נחמן מברסלב: “איש הישראלי צריך להסתכל בשכל שבכל דבר, כי השכל שבכל דבר הוא אור גדול והוא מאיר לו בכל דרכיו”. אמר רבי נחמן, שכדי שיוכל האדם להגיע לרמה של אור, שיאיר לו בבהירות ובידיעה, עד שיוכל להגיע להחלטה הנכונה, הוא צריך להגיע אל השכל והדעת שבכל דבר.
השם יתברך מסתיר את עצמו במאורעות החיים, העוברים על האדם ושולח לו תמיד רמזים כדי לנווט אותו בדרך החיים. אם האדם ישים את לבו ויסתכל בשכל שבכל דבר שעובר עליו, ובמה שהוא רואה או שומע, הוא יוכל לקבל משם הדרכה ורמזים כיצד לנהוג ובמה לבחור.
עלינו להגדיל את הידע ואת הדעת שלנו, ע”י שלא נסתפק בעטיפה החיצונית, שהעולם והנחש מנסים למכור לנו, אנו צריכים להסתכל בשכל שבכל דבר, להבין רמזים וללמוד על עומקם של דברים. ברגע שיהיה “וידעת היום”, אז נבצע – “והשבות אל לבבך”, שנכניס את הציורים והדמיון מודרך אל הלב, ששם מקור כל הרגשות, התאוות והמניעות, וע”י שהמח יהיה שליט על הלב, נוכל להגיע להחלטות נכונות ולבחור בחיים האמיתיים.
