ועל כן כמה ראוי לנו לשמוח באמת עד אין-סוף ואין-תכלית. “מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו”, אפילו של האדם הפחות שבפחותים שבישראל, אשר אנו זוכים ברגע קל של עשיית המצווה, להיות נכללים באור האין-סוף ברוך-הוא, ואנו קונים לנו חיי עולם, לעד ולנצח, ע”י כל מצווה ומצווה, שרובם ככולם קלים ונעימים לעשותם. כמו שנאמר: “דרכיה דרכי נועם”, ואין להאריך בזה לאחינו בני ישראל, המאמינים בני מאמינים, כי הם חיינו ואורך ימינו בזה ובבא, לעולמי עד ולנצח נצחים.
כי עיקר בריאת העולם, היה רק בשביל התכלית הזאת. כי זה ידוע שעיקר כל הבריאה, של כל העולמות כולם, מראש ועד סוף, הכל היה רק בשביל האדם, כדי שיזכה לעבוד ולהשתכר שכרו על פי עבודתו, אשר יעבוד את השם יתברך בזה העולם על פי בחירתו, כדי שלא יאכל ‘נהמא דכסופא’, כפי שכתבנו בתחילת הספר.
כי בתחילה הייתה הנשמה אוכלת ‘נהמא דכסופא’, כלומר לחם בזיון, והשם יתברך רצה להיטיב לנשמה, הטבה שלמה ונצחית, ועל כן ברא את כל הבריאה כולה, מראש ועד סוף. ועיקר התכלית הוא בשביל השמחה, שהיא עיקר השכר והאושר האחרון, שאז נזכה לשמחה שלמה בהשם יתברך, כמו שנאמר: “זה השם קיווינו לו, נגילה ונשמחה בו” ועוד כתוב: “עתיד הקב”ה לעשו”ת מחול לצדיקים לעתיד לבוא”, שנאמר: “ושמחת עולם על ראשם”, שמחה שאין לה קץ, שהיא השמחה של העתיד.
וכן מבואר בפסוקים רבים מאוד, שהשם יתברך הוא עצם ומקור השמחה כביכול, כמו שנאמר: “הוד והדר לפניו, עוז וחדווה במקומו” ורצה בחסדו ובטובו לזכות את נשמות ישראל, שיזכו לשמחה הזאת, היינו לשמחה שלו, שכפי שמחתו כן תהיה שמחתנו, כמו שנאמר: “ישמח השם במעשיו ישמח ישראל בעושיו”.
אך לשמחה הזאת אי אפשר לזכות, כי אם ע”י מצוות ומעשים טובים של האדם השפל בעולם הזה דוקא, שהוא בעל בחירה וזוכה להשתכר שכרו ע”י מצוותיו ומעשיו הטובים, שעושה ביגיעה גדולה ע”י כפיית יצרו הרע, מחמת שהוא בעל בחירה, וע”י זה דוקא הוא יכול לזכות לשמחה הזאת שאין לה קץ, שהיא שמחת השם יתברך בעצמו כביכול, כי כל זמן שאין משתכרים השכר על פי עבודתו, רק מקבלים השכר במתנת חינם, אף על פי שטבע הטוב להיטיב והשם יתברך חפץ להיטיב לו כל טוב, אף על פי כן אין השמחה בשלמות.
כי כל זמן שאינו זוכה להשתכר על פי עבודתו, הוא בבחינת מקבל, שזה בחינת דלות ועניות, ששם עיקר אחיזת העצבות. ובשביל זה ברא השם יתברך את כל הבריאה כולה, מראש ועד סוף, הכל היה כדי שלא תאכל הנשמה ‘נהמא דכסופא’ ותזכה לשכר המקווה שהוא שמחה שלמה בו יתברך- שמחה, שאין לה קץ ותכלית.
