בספר בראשית, פרשת וירא, מסופר על אברהם ושרה אשתו, שהיו כבר בגיל מופלג ולא זכו עדיין לבן ואז מגיעים אליהם שלושת האנשים, שהם למעשה מלאכים. אברהם מקבל אותם בהכנסת אורחים, ואז הם מבטיחים לו שעתיד להיוולד להם בן, וכך אמר הכתוב: “ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באוהל, ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך, ושרה שומעת פתח האוהל והוא אחריו, ואברהם ושרה זקנים באים בימים, חדל להיות לשרה אורח כנשים, ותשחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלותי הייתה לי עדנה ואדוני זקן, ויאמר השם אל אברהם, למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי, היפלא מהשם דבר, למועד אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, ותכחש שרה לאמור לא צחקתי כי יראה, ויאמר לא, כי צחקת”.
נשאלת השאלה מה כל הרעש הגדול הזה ששרה שחקה בקרבה, עד שהתורה הקדושה מזכירה זאת ארבע פעמים, ועוד השם יתברך מתפלא ושואל את אברהם מדוע זה צחקה שרה, ומה עוד ששרה סך הכל צחקה בלבה, כי הרי ידוע היה שהייתה כבר בגיל תשעים ויש אומרים שלא היה לה רחם כלל, ואם כן בדרך הטבע אין שום סיכוי שייוולד לה ילד.
אך מכאן אנו רואים את גודל כח האמונה במדרגה של אברהם ושרה, שאפילו בדבר קל כזה, שלשרה היה ספק בזה שייוולד לה ילד, שהרי בדרך הטבע נראה הדבר כבלתי אפשרי, על זה התפלא השם יתברך- “היפלא מהשם הדבר”.
כלומר, על כל אדם להאמין, ובמיוחד לאלו הנמצאים במדרגת אמונה גבוהה, שאין שום דבר שיכול לעמוד כנגד רצון השם, הוא יתברך ברא את הטבע עם כל החוקים שבו, והוא ברצונו יכול לשנותו, זהו השורש והבסיס לכל האמונה- “הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד”.
הגמרא מביאה סיפור אחר על בתו של רבי חנינא בן דוסא, שהתחלף לה שמן בחומץ בנרות שבת ולא היה לה במה להדליק. אמר לה רבי חנינא, מה הבעיה- “מי שאמר לשמן שידלוק יאמר לחומץ שידלוק” ואכן דלקו הנרות.
רואים אנו שהצדיקים ידעו והאמינו, שאין שום מגבלה מצד השם יתברך לבצע את רצונו, וכמו שהוא יצר וברא חוקים מסוימים, כך הוא גם יכול לשנות אותם כרצונו.
“אך בדרך שהאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו” ובמה שהוא רוצה להאמין, נותנים לו, כי הבחירה חופשית, והבורא יתברך הולך עם האדם כפי מה שהוא רוצה להאמין. אם האדם מגביל את הבורא יתברך ונותן כח לטבע או לגורמים אחרים, כמו כסף אנשים וכו’, הרי שהבורא יתברך הולך איתו על פי כללים וחוקים אלו, אך אם האדם מאמין בכל לבו רק בבורא יתברך ושם כל מבטחו בו, הרי שאין שום מניעה או מגבלה שבעולם לאותו אדם, כמו שנאמר- “הבוטח בהשם חסד יסובבנו”.
על-כן יזכור האדם תמיד, שכאשר הוא מחבר את אמונתו לבורא יתברך ומאמין בו, הרי הוא יכול לשנות אפילו את הטבע, בכח התפילה והרצונות שלו. כמו שישנם מעשיות אין ספור על צדיקים, המשנים את הטבע בכל עת שירצו, וכן בכל יהודי מאמין יש את הפוטנציאל והכח גדול הזה, שטמון בכח האמונה.
אנו צריכים להקפיד, שלא תהיה שום מניעה או מגבלה מצידנו, אסור לנו לחשוב או לדבר דיבורים שמעידים על חוסר אמונה או על אי יכולת, לא יאמר האדם אני לא יכול, או זה לא נראה לי שזה אפשרי, כי בכך הוא באמת מגביל את עצמו ומגביל את השם יתברך, אלא תמיד ירגיל את פיו ומחשבתו להאמין שהכל אפשרי- בעזרת השם יתברך.
אמונה זאת בבורא יתברך הקדמון והנצחי, שהוא כל יכול, היא הכח הגדול ביותר שיש לאדם, והיא התכלית השורש והיסוד של כל בריאת העולמות כולם וכל ביאת האדם לעולם הזה.
וזאת האמונה היא נחלה לנו מאבותינו הקדושים וכל הצדיקים והקדושים, שהיו לנו בכל דור ודור, מראשון וגדול המאמינים אברהם אבינו, שהתנסה בעשרה ניסיונות של אמונה, מהשלכה אל תוך האש, ועד הניסיון האיום והנורא של עקידת בנו יצחק, ועמד בכולם, וכן בניו אחריו, יצחק שמסר את נפשו ויעקב שעבר ניסיונות אין- סוף אצל לבן,עם עשיו ועם בנו יוסף.
גם ביוסף הצדיק אנו מגלים את כח האמונה בתפארתה, לאחר שגדל בבית יעקב והיה צדיק, הושלך למצרים והושם בבור. מי היה יכול לעמוד בנסיון כזה ולא ליפול באמונה? אך הכתוב מעיד עליו- “ויהי יוסף איש מצליח”, שלא איבד בשום רגע את האמונה, עד שהשם יתברך הקפיד עליו והוסיף לו שנתיים בכלא, רק בשל כך שאמר שתי מילים לשר המשקים- “כי אם זכרתני והזכרתני”, שביקש ממנו שיזכיר לפרעה שהוא בכלא, ועל זה שפנה לבשר ודם, הקפיד עליו השם יתברך, וכאן אנו למדים על גודל אמונתו וביטחונו של יוסף הצדיק, שאסור היה לו לעשו”ת אפילו השתדלות קטנה מגודל צדיקותו.
אנו רואים זאת בשאר גדולי האומה, מי לנו גדול ממשה רבינו, שעליו אמר השם יתברך- “בכל ביתי נאמן הוא”, נאמן מלשון אמונה. מכיוון שמשה רבינו הוכיח את אמונתו כל כך בבורא יתברך עד שהיה לנאמן אצלו יתברך, וזכה למה שזכה- “פה אל פה אדבר בו”, זכה להוריד תורה לעם ישראל, ולכל מה שכתוב בתורה הקדושה.
דוד המלך, נעים זמירות ישראל, אשר חיבר ספר זמירות של אמונה, שהוא ספר תהילים, שכולו נוסד על יסוד כל מה שעבר בימי חייו- רדיפות, ניסיונות, עליות, ירידות ומלחמות, בכולם החזיק באמונה בבורא יתברך והיה תלוי ונשען עליו, כמו שאמר: “כגמול עלי אימו”. ובכל מה שעבר עליו הרבה לשבח להודות ולזמר להשם, עד שהיה למלך על כל ישראל וממנו יצא משיח צדקנו, שיגלה אמונה לכל העולם כולו.
וכן בשאר הנביאים, התנאים והאמוראים, קדושי ישראל והצדיקים, וגם יהודים פשוטים, אשר בכל דור ודור אנו רואים את גודל אמונתם בבורא יתברך, שמסרו ומוסרים את נפשם ואף הקריבו את חייהם, בסיפורים הכתובים בדם בדפי ההיסטוריה ובתהילת עולם בתורה הקדושה על כל ספריה וכתביה.
אך לא באנו בספרנו להרחיב בנושא זה, כי גם אם ירבו הדפים כימי עולם, לא נצליח להקיף את נושא האמונה, מה עוד שרבים קולמוסים נשברו וספרים נכתבו ועוד ישראל מאמינים בני מאמינים הם בטבעם. בספר זה אנו רוצים לעסוק בנקודות החשובות של האמונה, כיצד להשיג אותה בהדרכה מעשית ומהם הדברים החשובים שעלינו להתמקד בהם.
