כדי להבין מהי הנקודה הפנימית והאמיתית, שהיא שורש השמחה, צריכים אנו להביא את דברי רבי נחמן מברסלב, וכך הוא כותב: “עיקר השמחה, שהיא החיות של ישראל, הוא ע”י נקודת האמת, שבלב איש הישראלי, שנפשו יודעת מאוד קדושת אמונת ישראל, שזה כל שמחתנו, בחינת ‘אנוכי אשמח בהשם’. וכל אדם כפי מה שהוא, אם יזכור את עצמו, שאף על פי כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות, יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא”.
הנקודה הפנימית והקדושה, שיש בכל יהודי, היא מקור ושורש השמחה שבו. כאשר האדם יגלה אותה, יתמקד בה ויפיח בה רוח חיים, הרי שאז תתעורר השמחה בלבו. האפרוריות המכסה על לב איש הישראלי, המתבטאת בעצבות, נובעת בעיקר מחוסר האמונה ומחוסר הכרה של האדם בערכו הגדול, בקשר שלו עם הבורא יתברך ובחשיבות ותכלית חייו ומעשיו, ועל כן הוא נופל בעבירות ומרבה בחטאים, אשר מוסיפים עצבות וחולי על נפשו.
חוסר השמחה של האדם מתבטא אמנם בדברים חיצוניים, לכאורה, של אי הצלחה, חסרון או אי הגשמת רצון כלשהו, אך למעשה העניין הוא פנימי יותר, הנפש עצמה אינה מוארת מבפנים והלב מכוסה במסכים ובאפרוריות ואין ביכולתו לגלות את האור. האדם מייחס את חוסר שמחתו לדברים חיצוניים, במקום להתחבר ולהתקשר אל הנקודה הפנימית שבו, למרק ולתקן אותה, עד שתזהר באור יקרות ותשפיע שמחה עליו ועל כל הסובב אותו.
אנו רואים הרבה אנשים המסתובבים בעולם, כאשר חיוך גדול נסוך על פניהם. אנו מכירים אנשי תקשורת, שחקנים ואנשי ממון, שתמיד נראים לבושים יפה ושמחים, אך ברוב המקרים הכל משחק והכל חיצוני. בתוך תוכם מתחולל מאבק פנימי וכאשר הם רחוקים מעין הבריות, הרי הם שקועים רוב הזמן בעצבות ובריקנות. רובם מעבירים את זמנם בעבודה או בבהייה במסכים, העיקר שלא יצטרכו להתמודד עם עצמם ועם הריקנות הפנימית שיש בהם.
כי זה כל אדם יכול להבין, שבעולם הזה אין שום שמחה כלל- “כי מה יתרון לו לאדם וימינו כצל עובר ואחרית שמחה תוגה” ועל כן המחקרים והכופרים, אין להם שום שמחה אמיתית כלל וכל ימיהם הם מלאים עצבות יגון ואנחה, מאחר שכופרים בתורתו הקדושה ובעשיית מצוותיו יתברך ואם כן, מהיכן יקבלו חיות ושמחה.
ורק מי שיש לו אמונה שלמה בהשם יתברך, מכיר בהשגחתו ויודע, שהוא טוב ומיטיב, ומנהיג את האדם בדרך הטובה ביותר בשבילו- רק הוא ראוי לו לשמוח באמת. וזה הדבר אי אפשר לבאר בכתב, כי הוא “לכל חד כפום מה דמשער בלביה”, בבחינת “פיקודי השם ישרים משמחי לב”, כי בודאי אין שום שמחה בעולם כשמחה זו. הקשר האמיתי עם הבורא יתברך והאמונה השלמה בקיומו, היא אשר מביאה את האדם לשמחה תמידית, כי השם יתברך הוא מקור השמחה, כמו שכתוב – “עוז וחדווה במקומו”.
אך זאת אנו יודעים, שעבודה זאת של שמחה אמיתית, אינה קלה כלל ועיקר, ועל כן אומר רבי נחמן מברסלב: “מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד”. ונשאלת השאלה, מדוע המצווה כל כך גדולה? הרי אנו רואים אפילו גויים ורשעים שמחים. אך בודאי אין מדובר כאן בשמחה של הוללות וגם לא בשמחה של אדם, שהולך לו הכל כסדר וכרצונו והוא מצליח בתחום הגשמי ואפילו הרוחני.
אלא שהאדם צריך להיות בשמחה גם כאשר הדברים אינם מסתדרים לו כפי רצונו, גם כאשר עוברים עליו קשיים והתמודדויות וגם כשנופלת עליו עצבות, עליו להילחם בכך, לעבוד על כך, ולחזק עצמו לבוא לידי שמחה בשיטות שונות, שאותם נלמד בהמשך, ואז דוקא השמחה נעשית – למצווה גדולה!
