נמצא על פי דברי רבי נתן שכל מה שזוכה האדם לדעת ולהכיר יותר בגדולתו יתברך, הוא צריך להמשיך בכל פעם את הדעת אל הלב ואל המידות, ע"י שישתדל להרבות במעשים טובים ועבודות קדושות, כפי הדעת שזכה עכשיו, וכל מה שיש לו דעת יותר, עובד יותר ועושה מעשים טובים יותר בשביל השם יתברך בפשיטות גמורה, בלי שום חכמות ואינו נמשך אחר חכמתו להיות נשאר עם החכמות לבד, כי זה עיקר עבודתו יתברך, כי עיקר התגלות מלכותו יתברך הוא רק ע"י מעשים טובים ומצוות מעשיות.
רבינו ורבי נתן אומרים בפירוש שכאשר האדם מגיע לאיזו עבודה בעבודת השם יתברך הוא צריך להשליך כל מיני חכמות ואפילו חכמות גמורות כמו חכמת התורה ואיזה ידיעה בגדולת השם יתברך, הכל הוא צריך להשליך כאשר הוא עוסק בעבודתו יתברך, כי בודאי לגדולתו יתברך אין סוף וחקר וכמה שהאדם יהיה גדול בחכמה ובתורה, עדיין הוא לא התחיל אפילו להשיג בידיעתו יתברך ובטעם המצוות ועל כן הוא צריך לפעול ולעבוד במעשה כמו עבד ממש. ויותר מזה כמה שתגדל דעתו וחכמתו כך הוא צריך להרבות יותר במצוות ומעשים טובים מהסיבה הכתובה בפרקי אבות ש"כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה לעץ שענפיו מרובים ושורשיו מועטים ובאה רוח והופכתו על פניו ואילו זה שמעשיו מרובים מחכמתו דומה לעץ שענפיו מועטים ושורשיו מרובים, ששום רוח שבעולם לא יכולה להזיזו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו".
כמו כן, זה ההולך בתמימות ופשיטות ומקיים את דברי התורה וההלכה כמו שהם והולך בדרך הצדיקים ומאמין בדבריהם ומקיים את עצותיהם ומקיים את מה שהוא לומד, הרי אדם כזה לא ימוט לעולם ושום דבר לא יוכל להפילו. אבל זה הנשען על שכלו ועל ידיעותיו, הרי שהוא גם יכול ליפול לטעויות רבות כי העולם הזה מטעה אותנו לגמרי, ובודאי גם את אלו שמחזיקים עצמם לחכמים כי אין עצה ואין תבונה כנגד השם יתברך ומבלעדי עזרתו וישועתו אין אנחנו יכולים לעשו"ת שום פעולה ולא לזכות לשום מצווה.
