אורח חיים א – הלכות ברכת השחר הלכה ה – סעיף מד-מו
“בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות” כי הנשמה קרויה נר כמו שכתוב נר השם נשמת אדם, ועיקר שורש הנשמה הוא בחינת הרצון כי תוקף הרצון הוא כמו נר דולק בבחינת “כי עזה כמוות אהבה” שזה תוקף האהבה והרצון וההשתוקקות “רשפיה רשפי אש שלהבתיה” כי תוקף האהבה והרצון להשם יתברך בוער כמו רשפי אש שלהבתיה שממנו נדלקים כל הנרות הקדושים שזה בחינת אור הנשמה שקרויה נר השם שנדלקת ומאירה ע”י תוקף הרצון דקדושה הבוער להשם יתברך ברשפי אש. ועיקר אור ונר הנשמה צריך להאיר בכל מיני תוקף החושך וצלמות, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם להתלבש בגוף גשמי ועכור כזה. כי הגשמיות הגוף והעולם הזה נקראים חושך, ומעוצם החושך לא היה אפשר להתקיים ועל כן המלאכים כשירדו לזה העולם נכשלו מאוד מאוד. רק הנשמה נמשכת ממקום גבוה מאוד מהרצון העליון ועל כן יש לה כח אם תרצה לעמוד במלחמה זאת, כי אם תתגבר לאחוז בשורשה העליון שהוא בחינת הרצון שלא תעזוב את הרצון הטוב ע”י זה תוכל להתגבר על חשכת העולם הזה. וזה בחינת שבעת הנרות כי הנשמה כלולה מכל השבע מידות כידוע ועיקר הניסיון של האדם שבא להתנסות בזה העולם הוא בשבע המידות. כי צריכין להאיר בכל מיני חושך ונפילות שעובר על האדם ובמיוחד למי שרוצה להתקרב אליו יתברך שבהכרח יעבור עליו כמה וכמה ירידות ונפילות וחושך שזה בחינת שבע יפול צדיק וקם, כי כל אחד מישראל נקרא צדיק ככתוב ועמך כולם צדיקים.
על כן קיומו הוא ע”י הרצון שנקרא נר השם שמאיר בכל המידות ולעלות מכל הנפילות. אך העיקר הוא ע”י ההתקשרות לצדיק האמת שהוא פני המנורה ועל כן כשתרצה להדליק ולהעלות את הנרות הקדושות שהם בחינת נפשות ישראל שיבערו להשם יתברך ונרם יאיר בכל מיני חושך וצלמוות, שתחברו אל הצדיק אל מול פני המנורה. ובשביל זה נתקשה משה מאוד על מעשה המנורה שהוא בחינת לעשות כלי קדוש ונורא כזה שיוכל להאיר על ידה הארת הרצון דקדושה בכל ישראל בכל מה שיעבור עליהם והוא בענותנותו לא יכל להשיג שיהיה לו כח כזה. אבל בצלאל תלמידו הבין מרחוק גדולת רבו משה שאדרבא מחמת ענותנותו הגדולה הוא נכלל בתכלית הביטול ברצון העליון. ועל כן בצלאל שהוא התלמיד עשה את המנורה כראוי אך הכל בכוחו של משה רבו שיגמור ויכניס הארת הרצון בזה העולם.
