אורח חיים א – הלכות תפילין הלכה ה –  סעיף ו

והכלל שהאדם צריך להתדבק במידותיו של השם יתברך כמבואר בכל הספרים ועל כן צריך לראות שתהיה לו מידת אריכת אפיים, דהיינו שיאריך אפו על כל דבר ולא יכעוס ולא יקפיד על שום דבר ולא יסתכל על שום מניעה ובלבול בעבודתו הן מניכות ויסורים שיש לו מבני העולם והן בלבולים שיש לו מעצמו מה שהתאוות והמחשבות רעות וזרות רודפין אותו בכל עת ובפרט בשעת התפילה ויש לו יסורים גדולים מהם, העיקר הוא בחינת אריכת אפיים הנ”ל שיחזק עצמו ויאריך אפו על כל דבר ולא יסתכל על שום מניעה כלל רק יהיה עז כנמר וגיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמיים להתגבר כנגד כל המניעות ולעבור עליהם. וכל הימים אשר הוא חי על פני האדמה הוא צריך להתחזק להתחיל בכל פעם מחדש ואל יפול לזקנה דס”א כלל, כי כל הנפילות שבעולם הם מבחינת זקנה דס”א שנדמה בעיניו שכבר נזקן בחטאיו ובמעשיו שרגיל בהם עד שאי אפשר לו לצאת מהם בשום אופן ח”ו.

אך באמת הוא צריך לידע ולהאמין שבכל יום ובכל עת ובכל שעה יש כח ביד האדם להתחדש ולהיות נעשה בריה חדשה ממש, כי השם יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום ואין שעה דומה לחברו, על כן צריך להאריך אף על כל מה שעובר עליו להתחזק בכל פעם מחדש ולהתחיל בכל יום התחלה חדשה. וכל זה הוא בחינת אריכת אפיים שצריך להאריך רוחו לעבור על כל הבלבולים והמניעות ולבלי להסתכל על שום דבר ואל ירך לבבו ולא תקצר רוחו מכל מה שעובר עליו, רק יתחזק בהשם יתברך בכל מה שיוכל כי השם יתברך מלא רחמים בכל עת וחסדי השם לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם. כי כל התרחקות רוב העולם מהשם יתברך ואובדים מה שאובדים, חיים נצחיים ואמיתיים, רובם ככולם הוא רק מחמת חלישת הדעת מה שנופלים בדעתם, מחמת שהתחילו קצת בעבודת השם ואחר כך נפלו למה שנפלו וע”י זה התיאשו מלהתחיל עוד, וקצתם נתעוררו שוב אך שום נפלו עוד פעמים מספר על כן נדמה להם שאפסה תקוה. אך כל זאת הוא מעשה הבעל דבר שהוא מלך זקן וכסיל הרוצה להפיל את האדם לזקנה ותשות. ובאמת לא כך הוא כי בכל יום האדם הוא בריה חדשה ובכוחו להתחיל מחדש כאילו לא התחיל מעולם.