וכל זה נמשך ונאחז רק מבחינת הזמן והמקום, כי השם יתברך הוא למעלה מהזמן והמקום וישראל עלה במחשבה תחילה וקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, ועל כן ישראל הם גם למעלה מהזמן והמקום. וכל עבודת ישראל בזה העולם הגשמי שהוא בזמן ומקום, הוא רק שיזכו להעלות ולקשר את בחינת המקום וזמן לבחינת למעלה מהזמן והמקום, דהיינו להעלות ולקשר ולכלול כל הבריאה כולה אל השם יתברך שהוא למעלה מהזמן והמקום.
והעיקר הוא ע"י אמונה, שאנו מאמינים בו יתברך שהוא ברא הכל ברצונו וכל הזמן והמקום נמשך רק ממנו יתברך. וזה בחינת ביטחון, כי באמת עיקר העצבות ודאגת הפרנסה הוא מחמת שאין לו ביטחון בהשם יתברך ועיקר הפגם וחיסרון הביטחון נמשך רק מבחינת הזמן והמקום, כי באמת השם יתברך משפיע שפעו הטוב תמיד בלי הפסק רגע, רק כשהשפע בא לזה העולם הגשמי הוא חייב להתלבש במקום וזמן. ומחמת זה עיקר דאגת הפרנסה מחמת שלפעמים נתעכב השפע של הפרנסה ועל כן עולה דאגת הפרנסה על ליבו ודואג מה יאכל למחר ומחמת זה הוא רודף אחר פרנסתו ביגיעות גדולות וסוף כל סוף אינו משיג פרנסתו כי אם כשיבוא עתו וזמנו.
כי אם היה לו שכל אמיתי והיה מאמין בהשם יתברך שהכל ממנו, רק שצריכין להמתין עד שיבוא זמנו ועתו, לא היה רץ כל כך אחר פרנסתו, כי השם יתברך יתן לו פרנסתו בעתו בסיבה קלה, רק צריך בהכרח שיעשה האדם עבודה קלה בשביל הפרנסה, כמו שנאמר "וברכתיך בכל אשר תעשה" כי צריך כלי וצינור להמשיך השפע, אבל באמת אין העסק עיקר כלל רק הכל בהשגחת השם יתברך וברכתו.
רבי נתן מדגיש את העובדה שהפרנסה אינה תלויה כלל בכמות היגיעה והמאמץ של האדם אלא בהשגחת השם יתברך וברכתו, וזה אנחנו יכולים לראות בחוש שישנם אנשים שיגעים ומתאמצים ומאומה לא ישאו בידם, לעומת יש כאלו שבסיבה קלה והתאמצות מועטה זוכים להרבה ממון.
אבל צריך להדגיש את העובדה שהברכה של האדם לא תלויה בכמות הממון שיש לו, כי ישנם בני אדם שהם בעלי ממון הרבה אבל כל ימיהם כעס ומכאובות ודאגות ואם כך מה התועלת שיש להם בממון, לעומתם ישנם כאלו שפרנסתם באה להם בקושי אבל הם שמחים ושלווים בחייהם, כי הקב"ה יודע בדיוק את כמות הממון שהאדם צריך לתועלתו ולתכליתו הנצחי, כי יש בני אדם שניסיון העושר יכול להזיק להם, לעומתם יש כאלו שהעניות יכולה להעביר אותם על דעתם, והכל כפי הידוע ליודע תעלומות, כל אחד לפי עניינו ותיקונו הנצחי.
