אומר רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זיע”א: “אני מוליך אתכם בדרך חדשה שלא הלך בה אדם מעולם, הפחות שבאנשי אני מוליך אותו בדרך של צדיק גדול”. לכל אדם יש דרך משלו בעולם להתקרב אל השם יתברך, לכל אדם יש את הנקודה היחודית שאותה הוא צריך לגלות. כמובן שהדרך הכללית היא דרך התורה והמצוות, דרך הצדיקים הגדולים שהלכו בה מימות עולם, אך גם בדרך התורה והמצוות, יש לכל אדם שביל מיוחד שבו הוא צריך להתקרב להשם יתברך ולגלות את שורש נשמתו, והכל כפי התכונות שלו ע”פ המסלול שהשם קבע לו ולפי התיקון שלו בעולם. הצדיק שיודע את כל שורשי נשמות ישראל, הוא מוליך את האדם כפי שורש הנשמה שלו וכפי תיקון שלו, שיכול להגיע דווקא ע”י התכונות והיכולות המיוחדות רק לו. רבינו סולל לנו את הדרך, מוליך אותנו בדרך של צדיקים, מלמד אותנו את חשיבות התפילה האישית, חשיבות הרצונות והכיסופים, נותן לנו דעת אמיתית וראיה נכונה של המציאות, כפי המדרגה בה נמצא האדם באותה העת, הוא מוריד לאנשיו ‘השגות אלוקות’ כפי הדעת והכלים שהכינו ומביא אותם אל תיקונם ותכליתם הנצחי.
זה עיקר המחלוקת שיש על הצדיקים הגדולים במעלה, העוסקים בזה בכל עת, לקרב נפשו”ת ישראל להשם יתברך וכך כותב רבי נתן, בהמשך ההלכה: “כי יש צדיקים שהם גדולים במעלה באמת, אך מעוצם קדושתם אינם יכולים לסבול העולם ועל כן ע”י תוקף קדושתם, הם מרחקין ומורידין ח”ו איזה אנשים, מחמת שאינם יכולים לסבול מעשיהם המגונים. אבל השם יתברך אינו חפץ בזה, כי חפץ חסד הוא ורוצה שהצדיקים ירחמו על ישראל תמיד ויקרבו אותם, אפילו אם הם כמו שהם, ואפילו אם הוא עצמו יתברך בכעס גדול עליהם מחמת מעשיהם הרעים, הוא רוצה שהצדיקים יתפללו עליהם ויקרבו אותם, כמו שראינו במשה שלקח את האוהל ונטה לו מחוץ למחנה מחמת שחטאו, אמר לו השם יתברך “אני בכעס ואתה בכעס אם כן מי יקרבם”. וכן מצינו בכמה נביאים וצדיקים שהשם יתברך בעצמו קבל לפניהם וסיפר להם גודל צערו כביכול שיש לו מעוונות ישראל המרובים וכשהם חיזקו דבריו ולא המליצו טוב על ישראל, הקפיד עליהם מאוד, כי השם יתברך רוצה רק שימליצו טוב על ישראל וירחמו על ישראל, אפילו על הגרועים ביותר ויתקרבו כולם אליו יתברך, כמו משה רבינו שמסר נפשו על ישראל ואמר “ואם אין מחני נא מספרך”.
