וזה בחינת איסור בשר בחלב, שהוא חידוש, כי בשר הוא בחינת הבירור שמתברר על ידינו, כי הבשר אינו נותר כי אם ע”י השחיטה שנעשית על ידינו דווקא, אבל החלב הוא בחינת הבירור שנעשה על ידי השם יתברך בעצמו, כי החלב מתברר מאליו על ידי השם יתברך בשעת ההולדה, בבחינת: דם נעכר ונעשה חלב. ועל כן אסור לחברם יחד, כדי שלא תתגבר הקליפה וה’סטרא אחרא’ שיניקתם מחיבור זה דווקא של בשר וחלב, דהיינו מהחקירה זאת של שתי בחינות הבירורים הנ”ל, שמי שרוצה לחברם בדעתו יחד, להבין ולהשיג בדעתו חקירות אלו, הוא נכשל באין סומך, כי משם עיקר אחיזת ה’סטרא אחרא’ שיניקתה מכפירות הנמשכין מחקירות אלו, שמשם עיקר כח הבחירה”.
אם כן על פי דברי רבינו הקדוש ורבי נתן, אסור לנו להיכנס בקושיות ותירוצים כיצד זה יתכן שיש גם ידיעה וגם בחירה’ רק להאמין באמונה שלמה, שאצל השם יתברך הכל אפשרי והוא נתן בידינו את הבחירה ואעפ”כ הוא יודע במה נבחר והכל צפוי וידוע לפניו מראש.
אך יש עניין שבו כן אנחנו צריכים להשתמש בשתי הבחינות הללו רק לו לערב בינהם כפי שרבי נתן מסביר, ולשים כל אחת מהן במקומה הראוי והנכון, כי אם נהפוך את היוצרות חלילה אנחנו יכולים לפגום בזה הרבה.
לפני מעשה אנחנו צריכים להאמין ולדעת שיש לנו רק בחירה, והקב”ה נתן לנו את התורה הקדושה ואת כל ההלכות רק כדי שנדע במה לבחור וכיצד להתנהג ועוד מוסיף רבי נתן שכל העולמות כולם עם כל מה שיש בהם נבראו כדי לאפשר לנו את כח הבחירה. וכל העניין של השכר והעונש נובע מעצם הבחירה של האדם, אם כך לפני כל מעשה אנחנו צריכים לדעת ולהאמין שהבחירה בידיים שלנו.
אבל לאחר מעשה אנחנו צריכים להחזיק בבחינת ‘הידיעה’ ככה השם רצה, גם אם נפלנו ונכשלנו, לאחר מעשה זה היה רצון השם יתברך וגם אם זכינו ועשינו מצוות גם זה היה רצון השם וישועתו. כאשר האדם יחזיק בשתי הבחינות הללו במקומן הנכון אזי לא ימוט לעולם. כי רוב הנפילה של בני האדם הוא מחמת שהם נופלים בדעתם לאחר שכשלו או נפלו או שלהיפך הם נכנסים לגאווה לאחר שהצליחו, אם כך עיקר העצה להחזיק חזק בידיעה הזאת שאחרי כל המעשים שאנחנו עושים, הכל היה רק רצון השם וישועתו ואעפ”כ לפני המעשה יש לי את הבחירה ואני בוחר את דרכי ואת מעשיי.
העצה הכי טובה להחזיק בשתי הבחינות הללו במקומן הראוי היא כמובן התפילה והבקשה מהשם יתברך, שיעזרנו לבחור בדרך הנכונה, לקיים את מצוותיו ולהגיב נכון למה שעובר עלינו ומה שמעבר לכך, לאחר מעשה, שנזכה לדעת ולהאמין, שהכל זה היה רצון השם והכל לטובה.
