עלינו לדעת שלרצון עצמו ישנם שורשים רבים, לא תמיד הרצון הגלוי הנראה לעין הוא הרצון האמיתי של האדם, יכלו להיות שלרצון הנגלה והחיצוני של האדם ישנו רצון פנימי יותר שמוביל אותו לרצות דברים אחרים שישרתו למעשה את הרצון הפנימי. לדוגמא אדם רוצה כסף, אבל הכסף הוא רק כלי ואמצעי לרצון פנימי יותר של כוח וכבוד או תאוות עולם הזה, אם כך הרצון האמיתי שלו הוא לכוח וכבוד והרצון לכסף הוא רק כלי שרת למלא את הרצון הפנימי יותר.

כמו כן בעבודת השם ובקיום התורה והמצוות, בוודאי שכולם רוצים ללמוד תורה ולעבוד את השם יתברך, אבל האדם צריך לברר לעצמו את הרצון הפנימי שלו ולשאול את עצמו מדוע אני רוצה להתעלות במעלות התורה ולקיים מצוות, מה הרצון הפנימי והאמיתי שלי. ישנם אנשים שהרצון הפנימי שלהם הוא כבוד והצלחה והם משתמשים בעצם בתורה כקרדום לחפור בו, נמצא שכל עבודת השם שלהם היא בעצם לגדל את הישו"ת העצמית שלהם.

כמו כן ישנם כאלו המבקשים שכר עולם הבא, אמנם זו כבר מעלה גדולה יותר, שהאדם עובד את השם יתברך ומאמין בחיי עולם הבא. אבל רבינו אומר שישנם אנשים שממלאים את בטנם בענייני העולם הזה וישנם אנשים שממלאים בטנם בעולם הבא, כלומר שבשני המקרים האדם מבקש את טובת עצמו, רק המעלה של זה העובד לשם שכר היא גבוה יותר, כי הוא מאמין בהשם יתברך ובחיי העולם הבא, אבל עדיין זה נחשב בבחינת מילוי בטן כי התורה והמצוות באים לשרת את רצונותיו האישיים ולמלא את מבוקשו.

כמובן רובם של ישראל הרצון הפנימי שלהם בעבודת השם ובקיום המצוות הוא לעשו"ת נחת רוח להשם יתברך שזה המעלה הגדולה ביותר, על כן גם עיקר הרצון שלהם מתמקד בו יתברך, הם לומדים תורה ומקיימים את המצוות רק כדי לזכות להתקרב אליו יתברך, להתדבק בו, לגרום לו נחת רוח, אם כך נמצא שהרצון האמיתי והפנימי שלהם הוא השם יתברך.