אורח חיים ב – הלכות סעודה א – בציעת הפת – ב
והכלל שהודאה הוא בחינת עולם הבא, כי זה עיקר העולם הבא להודות ולהלל אותו יתברך ולדעת אותו יתברך, ועל ידי זה ממשיכין קדושת שמחת שבת לששת ימי החול ונתגלה אחדותו הפשוט שכל הפעולות המשתנות נימשכין מהאחד הפשוט יתברך וזה יקר מאוד אפילו אצלו יתברך.
וזה בחינת ברכת הנהנין שצריך לברך על כל דבר של העולם הזה. כי אסור להינות מן העולם הזה בלא ברכה. והענין כי האדם צריך לדבק מחשבתו בעלמא דאתי ולפרוש עצמו מן העולם הזה ועל כן בכל הדברים שאנו מוכרחין ליקח מן העולם הזה כגון אכילה ושתיה וכיוצא בזה שמוכרחין לקיום האדם צריכין לברך על ההנאה שנהנין מן העולם הזה. כי הברכה וההודאה הוא בחינת עולם הבא כנ”ל, נמצא שכאשר אנו מברכין על איזה דבר ומהללין אותו יתברך על אותו הדבר על ידי זה נעשה מדברי בעולם הזה שבח והודאה אליו יתברך, כי על ידי הדבר הזה אנו מודים ומברכין אותו. על כן ניכלל הדבר הזה שאנו מברכין עליו בתוך בחינת עולם הבא.
וזהו בחינת הברכה שמברכין על כל דבר שנהנין מן העולם הזה כדי שיהיה נכלל בתוך עולם הבא על ידי הברכה. ועל ידי זה נתגלה אחדות הפשוט יתברך שעיקר התגלותו הוא על ידי פעולות משתנות דוקא, דהיינו כשכל הפעולות המשתנות נכללין באחדותו הפשוט יתברך, שנתגלה שכולם נמשכין מאחד הפשוט.
וזה נעשה על ידי הברכות שאנו מברכין על כל דבר בנפרד מדברי העולם הזה שהם כולם פעולות משתנות. כי כל הדברים של עולם הזה משונים זה מזה במראה טעם וריח. וכשאנו מברכין עליהם ומהללים ומודים אותו יתברך שבראם, נמצא שנתגלה שכולם נמשכים מאחד הפשוט יתברך שבראם ועל ידי זה נתגלה האחדות הפשוט מהפעולות משתנות.
ועל פי הנ”ל מבואר היטב מדוע הברכות הפרטיות הן חשובות יותר מהברכות הכלליות ומדוע אין אנו מברכין על הכל – “שהכל נהיה בדברו”. כי כל מה שמברכין אותו יתברך על דבר פרטי יותר נתגלה יותר אחדות הפשוט מפעולות משתנות ביותר.
ועל כן ברכת שהכל היא קטנה במעלה מברכות פרטיות כי על ידי ברכת שהכל אין נתגלה כל כך בפירוש אחדותו הפשוט מפעולות משתנות מאחר שמברכין על כל הבריאה בכלל. אבל שמברכין על כל דבר בפרטי נתגלה מפעולות משתנות אחדותו יתברך.
