יכולים אנו לראות את העניין הזה אצל משה רבינו ובני ישראל כשעמדו לפני ים סוף, כאשר המצרים רדפו אחריהם והם החלו לצעוק להשם יתברך, מה הקב”ה אומר למשה “מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו”. ואפשר לשאול כאן שאלה גדולה, מה פירוש “מה תצעק אלי” הרי כל אדם שנמצא בצרה מה הוא צריך לעשו”ת אם לא לצעוק ולהתפלל להשם יתברך, ואם כך מה השם יתברך אומר לו בתמיהה שלא יצעק אליו.
אלא שידוע על פי המפרשים שבאותה השעה הייתה מידת הדין מקטרגת על ישראל ואומר ש”אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה” כלומר שעם ישראל והמצרים כביכול שניהם עובדים עבודה זרה ואם כך, למה ראויים עם ישראל שתושיע אותם. כביכול, הקב”ה לא יכל להושיע את ישראל, כי הוא מנהיג את עולמו על פי המשפט, על כן אמר למשה “דבר אל בני ישראל ויסעו”, בפשט הדברים שיסעו אל הים ויראו את ביטחונם בי ובזכות זה שהם בוטחים בי, אני אעשה להם נס ואושיע אותם.
אך בעומק הדברים, אומר השם יתברך למשה “דבר אל בני ישראל ויסעו”, שיסעו ויעלו אל הרחמים העליונים שלי, כי ‘בעתיקה תליה’, כעת השם יתברך לא יכול כביכול לרחם על עם ישראל ברחמים הרגילים, שיש בהם את מידת הדין, כעת צריך לעלות אל הרחמים העליונים, הרחמים הרבים שאין בהם שום דין ומיצר. ואעפ”י שהמצרים ועם ישראל נראים בחיצוניות שלהם אותו הדבר ששניהם עובדי עבודה זרה, אעפי”כ יש הבדל גדול ביניהם, והשם יתברך אוהב את ישראל בלי שום טעם וסיבה כי הם לו עם סגולה, והוא יכול לרחם עליהם ולהושיע אותם גם כשלא מגיע להם וכאשר עם ישראל מאמינים בכך ובוטחים בהשם יתברך וברחמיו הרבים, אזי הם גם זוכים לניסים מעל הטבע אעפ”י שע”פ מעשיהם אינם ראויים לכך.
