אמר הקב"ה כשאני דן את ישראל, איני דן אותם כאומות העולם, כי אם "אני פורע מהם מעט מעט, כפיד של תרנגולין שמנקרים באשפה". ואומר רבי נתן שכל זה בא לחזק את כל אחד מישראל מפני הצרות והיסורין והתלאות העוברים עליו ועל בני ביתו, הן יסורי הגוף והן יסורי הפרנסה ח"ו, לבל יהיה נדחה מהם, רק יביט בכל עת על ההרחבות שהשם יתברך מרחיב עימו בכל עת, כי כל היסורים והמרירות שעובר האדם, באים בחסד גדול, מעט מעט, כדי שיוכל האדם לסבלן, ויוכל האדם לזכות לחיי העולם הבא. ואין הקב"ה שולח על ישראל יסורים ומניעות ח"ו שלא יוכלו לסבלן, לרחקם לגמרי ח"ו, רק כל היסורים הם כתרנגולין המנקרים באשפה, כי הוא פורע מהם מעט מעט.
על כן יחזק עצמו האדם בכל מה שעובר עליו, שכל מה שקורה איתו, הכל בהשגחה והכל מהשם יתברך הרוצה בטובתו הנצחית. ואם יבוא האדם ויאמר, האמת הוא כן,שכל היסורין הדחקות והמניעות באים לטובתי, אבל אף על פי כן קשה לי, כי כבר נתעתי מאוד ואני רחוק מתורה ומצוות ואיך אוכל לשוב להשם יתברך או כיצד אוכל לעבוד אותו כראוי כפי מה שאני עובד אותו באופן רגיל כאשר הכל הולך לי כסדר. ואז במצב כזה, הוא יכול ליפול בדעתו לעצבות ויאוש שהם גרועים מן הכל.
על זה ממשיך הקב"ה ואומר "ואפילו אין ישראל עושין מצווה לפני אלא מעט כפיד של תרנגולין שמנקרים באשפה, אני מצרפו לחשבון גדול".
דע לך, שבודאי כל נקודה קטנה שהאדם עושה בעבודת השם יתברך, אפילו כחוט השערה, מה שהוא מרחק עצמו מרע לטוב, היא יקרה וחשובה מאין כמוה וכל העולמות כולם תלויים בה. על אחת כמה וכמה כאשר האדם נמצא בדחקות, בקשיים ומניעות, והוא מרגיש מרוחק מהשם יתברך, דווקא אז החשיבות והיוקר של כל תנועה קלה, מחשבה טובה וכל שכן מעשים, ערכם עולים פי כמה וכמה. כי כגודל הקושי והמניעה שהיה לעשות את אותה המצווה והפעולה, כך גם גודל היוקר והחשיבות שלה. על כן הקב"ה מחשיב כל פעולה טובה שנראית לנו קטנה ולא חשובה, לחשבון גדול ועצום, ואפילו אם נדמה לאדם שהוא נמצא באשפה ובזבל, כלומר הוא מלוכלך בחטאים ועוונות, גם משם הוא יכול לנקר באשפה ולחטוף איזה מעט טוב, כי גם זה יקר בעיניו יתברך מאוד.
ואם גם זה קשה לאדם לעשות, אזי אומר הקב"ה "בשכר שמשוועין לפני אני אושיע אותם" היינו אומר הקב"ה, הריני נותן לך עיצה טובה, אם אתה נמצא במצב כזה שאינך יכול לעשות כלום, בשכר זה שאתה פונה אלי צועק ומבקש את עזרתי אני אושיע אותך.
