במעשה באוצר מתחת לגשר מספר לנו רבינו על עני אחד שחלם חלום ובחלומו הוא מוצא אוצר מתחת לגשר בעיר רחוקה, כשהתעורר נסע מיד לאותו מקום והחל לחפש את האוצר, פגש אותו חייל ושאל אותו למעשיו והוא סיפר לו את החלום, החל החייל לצחוק ואמר שגם הוא חלם אותו חלום כי יש בכתובת מסויימת (שאותה הכתובת היתה הבית של העני) גם כן אוצר וכי הוא יאמין לכך, חזר העני לביתו ומצא את האוצר.
ובכן אותו אוצר שחיפש העני הוא כמובן רק הנמשל, האוצר שאותו אנחנו מחפשים באמת, הוא אוצר של יראת שמיים, של אושר ושמחה, של הגשמה עצמית והליכה אמיתית ונכונה בדרך החיים. רבינו אומר במקום אחר ש”כל העולם כולו גשר צר מאוד” ואם כך העני שהלך לחפש את האוצר מתחת לגשר למעשה חיפש אותו במקומות שהוא לא היה אמור להיות שם, הוא היה אמור לצעוד על הגשר, כי האוצר האמיתי אותו אנחנו מחפשים אינו נמצא במחוזות רחוקים מאיתנו “כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו”.
רוב בני העולם חושבים שרק אם יגיעו למעלה מסוימת או רק אם יגשימו את כל מאוויהם או יצליחו להשיג את מה שחלמו עליו, אז יגיעו אל הזמן המיוחל בו יוכלו לחיות באושר ובשמחה ובסיפוק עצמי. אבל למעשה הם ממשיכים להיות במרדף בלתי פוסק ובחיפוש עצמי ואינם מגיעים אל המנוחה והנחלה.
האוצר האמיתי שלנו נמצא אצלנו, כאן ועכשיו, כדי למצוא אותו עלינו ראשית לחיות ולהתמקד בחיי ההווה שלנו במה שאני עושה עכשיו, המציאות שאותה אנו חווים ברגע זה, היא המציאות שנקבעה לנו על ידי בורא עולם, יש בה עניין, יש בה תכלית, יש כאן מעשים שאני צריך לעשות, ודברים שאני צריך ללמוד. אותה מציאות שאני נמצא בה וחי אותה, היא למעשה הקשר שלי עם הבורא יתברך ועם עצמי, אני צריך מחובר אליה, לפקוח את עיני השכל ולהקשיב לרחשי הלב.
אם נצליח לחיות כך את חיינו ולהתמקד בחיפוש העצמי והפנימי, אזי כל החיים שלנו יקבלו משמעות אחרת, שום דבר לא יהיה סתמי, לכל דבר יש חשיבות ומעלה, הכישרונות שלי, התכונות, הסביבה בה אני חי, האנשים סביבי, הכל מנוהל ומותאם במיוחד בשבילי, הכל מתנהל בדיוק ובהשגחה פרטית והכל מוביל לטובה. זהו האוצר הגדול שהשם יתברך ברא במיוחד בשבילי וכמובן יש את האוצר הפנימי, שזה השליחות והנקודה היחודית שלי בעולם שאותם אני צריך לגלות ולהוציאם מן הכח אל הפועל להאיר את כל העולמות כולם.
