כמו שיש זקנה בס”א, יש לעומתה זקנה דקדושה, שהיא ההפך הגמור והיא זקנה טובה, כפי שאנו יכולים לראות בסיפור המעשה מהשבעה בעטליר’ס, במעשה של ה’בעטליר העיוור’ שאמר: “אני נותן לכם במתנה שתהיו זקנים כמוני, שתחיו חיים ארוכים כמוני ואתם סוברים שאני עיוור, אין אני עיוור כלל, כי אין לי שום הסתכלות כלל על העולם, מאחר שכל זמן העולם אינו עולה אצלי כהרף עין, על כן אין שייך אצלי הסתכלות וראיה בזה העולם כלל, ואני זקן מאוד ועדיין אני ‘יניק’ לגמרי ולא התחלתי עדין לחיות כלל”.
מדברי ה’בעטליר העיוור’ אנחנו יכולים ללמוד, שהזקנה אינה תלויה בגיל האדם אלא בדעת שלו, כלומר האדם יכול להיות בגיל מופלג ואעפ”כ ירגיש כמו תינוק ויחיה בכל פעם חיים חדשים שלא חי מעולם.
עיקר המעלה של ההתחדשו”ת שזכה לה ה’בעטליר העיוור’ היתה מכיוון שלא היה לו שום הסתכלות כלל על העולם ועוד הוא מוסיף שכל זמן העולם אינו עולה אצלו כהרף עין. וזה מה שכתבנו לעיל שעיקר הזקנה שנופלת על האדם, היא מחמת מאורעות הזמן, שהאדם סוחב איתו את העבר ואת מאורעותיו, הן בבני אדם שנשקעו בעוונות ובהרגלים, שנושאים על גבם את עומס העבר ולא מאמינים שהם יכולים להתחיל מחדש, והן בגדולים במעלה ובצדיקים שכבר עברו ימים ושנים בעבודת השם, בלימוד ובניסיונות שעברו, שגם הם כבר יכולים להרגיש שאין כבר מה לחדש להם ואין להם כבר את הכח והיכולת להתחיל מחדש, מחמת מה שעבר עליהם.
על כן, זה מה שמלמד אותנו רבינו בסיפור “אין לי שום הסתכלות על העולם” וכל מימד הזמן לא עולה אצלי כלל, כלומר אסור לאדם להעמיס על עצמו את מאורעות החיים ומה שעבר עליו, לא להסתכל על מה שהיה ובוודאי לא על מה שיהיה, אין עבר ועתיד, אין מושג של זמן, אני מתמקד בהווה וחי בכל יום חיים חדשים שלא חייתי מעולם.
רבי נתן מבאר לנו היטב את העניין הזה בליקוטי הלכות, אורח חיים ג’, הלכות ר”ח ז’ וזה לשונו: “כי היצר הרע נקרא מלך זקן וכסיל, שעושה את האדם זקן וכסיל כי זה עיקר ההתרחקות שמרחיק היצר הרע את האדם, מגדול ועד קטן, ע”י שמפיל עליו זקנה דס”א, מה שנדמה לכל אחד כאילו הכל מתנהג כסדר והוא כבר זקן בדרכיו שבקדושה. וכן להיפך לאלו המרוחקים מראה הבעל דבר שכבר נזדקנו בחטאיהם, ואין להם אמונה בעצמם שיוכלו לשנות את מעשיהם ולחזור מיני חושך, והכל נעשה ע”י המלך זקן וכסיל שהוא היצר הרע המפיל עליהם זקנה.
על כן, כל התיקון הוא ע”י הצדיקים החכמים האמתיים המתחדשים כנשר בחינת “קווי השם יחליפו כח”, כי הם מתגברים בעבודתם בכל יום מחדש, כאילו עדיין לא התחילו שום התחלה בעבודת השם יתברך ותורתו ומתחדשים בכל עת ומשיגים גדולת הבורא יתברך בכל יום ובכל עת מחדש, וע”י זה מחברים ספרים קדושים חדשים בכל עת, כי כל הספרים הקדושים באים לבאר ולגלות גדולת התורה הקדושה שהיא גדולת הבורא יתברך וגדולת קדושת ישראל.
והם משיגין וממשיכין חסדים חדשים בכל יום ובכל עת שמשם עיקר התקווה להתחדש ולזכות לתשובה, אפילו הרחוקים מאוד מאוד שכמעט כמעט אבדה תקוותם, בפרט בגלות האחרון הארוך והמר הזה שהעיקר בה הוא גלות הנפש. ועל כן צעק דוד המלך “יומם ולילה תכבד עלי ידיך” עד שאמר ירמיה הנביא “ואומר אבד נצחי ותוחלתי מהשם” כי לפי הנראה לדעת האדם, כבר אבד נצחו ותוחלתו ותקוותו.
אך מייד מחזק נפשו ואומר “זאת אשיב אל ליבי, על כן אוחיל וכו’, חסדי השם כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו” מאחר שחסדיו ורחמיו של השם יתברך אינם תמים ואינם כלים לעולם, על כן, בודאי יש תקווה לחסדיו ורחמיו גם עתה, אחר כל הקלקולים הרבים שקלקלנו.
אך כל זה עדיין אינו מספיק לנחם ולחזק את עצמנו מריבוי ההתגברות והמרירות, כי עיקר התקווה היא מה שאומר ירמיה הנביא אח”כ “חדשים לבקרים רבה אמונתך” ופירש רש”י שהחסדים מתחדשים בכל בוקר ורק זה כל נחמתנו ותקוותנו, מה שהשם יתברך מחדש חסדים חדשים ונפלאים בכל יום ויום, שעל ידם עיקר חידוש מעשה בראשית, כמו שנאמר “ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית”. וכל זה ממשיכין עלינו הצדיקים הגדולים הנ”ל המתחדשים בכל יום ומתחילין מחדש בכל עת, והם ממשיכין עלינו חסדים חדשים בכל יום ומבטלים הזקנה דס”א שמשם כל כח היצר הרע”.
