התם הקדוש היה כאמור עוסק במלאכת הרצענות, אבל למרות כל השתדלותו לא היה מצליח להכין נעליים בשלמות, והיה תמיד מוכר אותם בחצי מחיר ואז אשתו הייתה מקניטה אותו ואומרת, אתה כל כך משבח את הנעל שאתה מכין ושמח בה, ואם כך מפני מה שאר הרצענים מקבלים שתי זהובים ואתה רק זהוב אחד, במילים אחרות היא אומרת לו תתעורר, אולי אתה חי בעולם דמיוני שיצרת לעצמך, אבל תראה את המציאות, הסחורה שלך לא שווה כל כך כמו שאתה מתאר לעצמך הרי אתה מוכר אותה בחצי מחיר.
אבל התם הקדוש לא התרגש, אמנם הוא היה תם אך לא היה טיפש רבינו אומר שהיה תופר מנעלים שזה אותיות פותר נעלמים, הוא פשוט גילה את סוד החיים, סוד האושר והשמחה, מה שכל העולם מחפשים ורודפים אחריו, ואת הכל הוא טמן במשפט אחד שאמר לאשתו: "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי ועוד למה לנו לדבר מאחרים".
במילים אחרות הוא אמר לה, אשתי היקרה את לא מבינה כל אחד הוא סיפור מעשה בעולם הזה, כל אחד נולד עם תכונות משלו עם יכולות משלו עם תנאים סביבתיים שהשם נתן לו, לכל אחד יש שליחות ותיקון בעולם הזה ואין שום קשר ממעשה אחד של אדם לחברו.
את משווה אותי לאחרים ולכן את חושבת שאני לא יוצלח, אבל בסיפור המעשה שלי אני הכי מוצלח שבעולם, בתנאים שהקב"ה נתן לי אני הוצאתי את המקסימום שאני יכול ועל כן אני שמח ומאושר.
כך גם מלמד אותנו רבינו, אתה סיפור מעשה יחיד ומיוחד בעולם הזה, לא היה ולא יהיה מאז בריאת העולם סיפור כמוך. יש לך את הנקודות והיכולות שאין לאף אדם בעולם, יש לך את המסלול חיים המיוחד בשבילך, והקב"ה מנהיג אותך בדרך שמתאימה במיוחד לשליחות ולתיקון שלך, ובעיקר כל מה שהשם יתברך עושה איתך, זה הכי טוב בשבילך.
רוב בני העולם לא שמחים בחלקם ומאושרים בחייהם מכיוון שהם כל הזמן עסוקים בהשוואות לבני אדם אחרים, ועל זה נאמר "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם" הם מוציאים את האדם מהעולם האישי והפנימי שלו וגורמים לו להתעסק בעולמות של אחרים. אם האדם רוצה להיות שמח בחלקו, הוא צריך דבר ראשון להבין שכל מה שיש לו וכל מה שהוא זוכה לעשו"ת זה החלק האישי שהקב"ה נתן לו וזה החלק הכי טוב בשבילו, בכדי להביא אותו אל ייעודו ואל תיקונו הנצחי.
