כפי שהסברנו, החילוף הראשון שנעשה בעולם, הוא החילוף בן הגוף לנשמה, שהאדם נברא כדי להכניע רצון הגוף לגבי הנשמה ולהשיב את המלוכה אל הנשמה שהיא בחינת הבן מלך האמת. אך כידוע 'העולם הזה מטעה אותנו לגמרי' ובני אדם רודפים אחרי הבלי העולם הזה ותאוותיו במקום לדאוג לצרכי הנשמה, כי כך ברא השם יתברך את האדם, שיקבל סיפוק והנאה מידית מכל התאוות וצרכי הגוף ואילו בתורה, במצוות ובעבודת השם יתברך, לא תמיד האדם זוכה להרגיש את העונג והשמחה, וברוב המקרים להיפך, הוא מרגיש זאת כעבודה ויגיעה. זו היא גם הסיבה העיקרית לחילוף הגדול שנעשה בין צרכי הגוף, לצרכי הנשמה, בין העולם הזה לעולם הבא.
אך זה ידוע, שבסופו של דבר, כאשר האדם נותן דרור לתאוותיו, הוא נהיה משועבד אליהם, ויותר מזה, הוא נהפך לעבד לתאוות שלו ולרצונות הגוף. לא כן זה שלוקח על עצמו עול תורה ומשתדל לשבר את תאוותיו כלפי רצון הבורא והנשמה, הרי שבתחילה הוא עושה מעשה עבדות, אך עם הזמן הוא נהפך לבן חורין אמיתי, כי אינו משועבד יותר לרצון הגוף ותאוותיו, אז הוא גם זוכה להחזיר את המלוכה לבן המלך האמת.
כמובן שהתהליך הזה הוא תהליך ארוך, שלוקח שנים רבות, האדם אינו יכול להתנתק מכל התאוות וההרגלים שהורגל בהם, כאשר רבי נתן מדבר שישנם כאלו שזכו לשבר תאוות הגוף ועושים את רצונו יתברך באהבה ומתוך עונג זו היא מדרגה גבוהה ביותר, מדרגת הצדיקים שעובדים את השם יתברך ביראה ואהבה ומתוך עונג גדול. אך זה היעד והתכלית של כל יהודי, להתעלות מעט מעט למדרגה הזאת, רק שכעת הוא צריך לעבוד את השם יתברך כפי המדרגה בה הוא נמצא ולהגביר בכל פעם כפי יכולתו, את הנפש על הגוף, כי אם ינסה לעשו"ת זאת בפעם אחת, להתנתק מכל התאוות, הוא גם יכול להישבר וליפול, כמו כן הקב"ה גם לא מצפה ממנו שיעשה כן ואין לו גם את היכולת לכך.
על כן, עיקר הדעת העיקרית שהאדם צרך לאחוז בה, שזו היא המטרה, להשיב את הבן מלך האמת, שהוא בחינת הנשמה למלוך על הבן שפחה שהוא הגוף ותאוותיו, ואת זה צריך לעשו"ת זאת בהדרגה ובמידה, כפי הזמן, כפי היכולת, וכמי מה שנדרש ממני עכשיו, כמו כן להשתדל להרבות בלימוד התורה, במצוות ובמעשים טובים, ללכת בדרך הצדיקים ולקבל את עצותיהם, וממילא המלוכה תחזור למקומה הראוי.
