אורח חיים ג – הלכות ע”ת ו – סעיף ג-ד
כשהאדם רואה שהוא רחוק מאוד מאוד מהשם יתברך ומעשיו מכוערים מאוד. אף על פי כן יראה לחפש ולבקש ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה, כי איך אפשר שלא עשה איזה מצוה מימיו ואף על פי שגם המצוה בעצמה יש בה פסולת הרבה ואינה בשלימות, בודאי יש בה איזה נקודה טובה. וכן יבקש וימצא בעצמו עוד איזה נקודות טובות עד שיהפוך הכל לכף זכות.
וכל אלו הדרכים הקדושים של שמחה והתחזקות צריכין לילך בהם מאוד כי בזה תלוי עיקר יהדותו כידוע ומובן לכל מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת לנצח. אבל אין האדם זוכה לילך בהם כי אם בכח קדושת שבת שהיא בחינת כח הצדיק האמת, כי עיקר הדרך והארה של אזמרה לאלוקי בעודי הוא בשבת ע”י הצדיק האמת. כי בימי החול יש אחיזת הסטרא אחרא והקליפות, על כן אפילו הטוב והמצוות שעושין בימי החול יש בהם אחיזת הסטרא אחרא שזה אחיזת העצבות שזה בחינת “רגליה יורדות ממות” ועל כן אין המצוה יכולה לילך ולהתפאר לפני השם יתברך, אבל כשמגיע שבת אז עולין הרגלין מהקליפה שזה בחינת “אם תשיב משבת רגליך” ואז התחלת המצוה לילך לפני השם יתברך והוא משתעשע בה ומתפאר בה מאוד. כי דרכו יתברך הוא לבלי להסתכל על הרע של האדם רק להביט ולהסתכל על הטוב שבו כמו שכתוב “לא הביט און ביעקב”, ועל זה נאמר “מזמור שיר ליום השבת ויום השביעי משבח ואומר” כי אז נתעוררין זמירות ושירות נפלאים שנעשין ונתחברין מהנקודות טובות של המצוות של כל ישראל אפילו של פושעי ישראל שכולם עולין אז ומתפארין לפני השם יתברך ונעשין מהם זמירות וניגונים נפלאים שזה בחינת “אזמרה לאלוקי בעודי”. וזה בחינת “שחורה אני ונאוה” שחורה אני בימי החול ונאוה אני ביום השבת. כי זה המקרא שחורה אני ונאוה מרמז על דרך הקודש של אזמרה, שנפשו”ת ישראל אומרים לאומות והסטרא אחרא הרוצים להפילם ח”ו, ע”י שרואים בהם מעשים מכוערים ואזי ישראל משיבים להם “שחורה אני ונאוה” אמת שאני שחורה במעשי הרעים אבל “ונאוה” אני בנקודות טובות של המצוות ומעשים טובים הנמצאים בי. כי זהו הדרך הקדושה של “אזמרה לאלוקי בעודי” שגילה רבנו ז”ל.