אומר רבינו הקדוש “עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות וחכמות אין צריכין כלל. כמובן שרבינו לא התכוון שאין האדם צריך לחכמה, כי זה כל תכלית האדם ללמוד חכמה ולדעת את השם יתברך, כמו כן רבינו בעצמו הוא הנחל נובע מקור חכמה, שהוא מגלה לנו סודות עצומים בתורת השם ובדרך האדם עלי אדמות.
כאשר רבינו מדבר על חכמות, הוא מתכוון שהאדם לא יתחכם כאשר הוא מגיע לאיזו מצווה או איזו עבודה בעבודת השם, שלא יתחכם יותר מידי ויבקש לדעת את טעם הדבר, אלא יעשה זאת בתמימות ופשיטות, ישליך כל החכמות ויקיים את רצון השם ומצוותיו רק מהטעם שהשם יתברך ציוה זאת וזה הוא רצונו ולא משום טעם אחר.
על כן, עיקר היהדות זה תמימות ופשיטות ואין לחקור כלל אחר טעם המצוות ועל הנהגותיו יתברך, רק להאמין שהוא צדיק וישר והכל לטובה. כי רבים הם בני האדם שתרחקו דווקא ע”י חכמתם, כי לא הבינו בשכלם את טעם המצוות ואת מה שעובר עליהם ועל כן שקלו בדעתם והסיקו מסקנות מוטעות שהרחיקו אותם מהאמת ומהשם יתברך.
כי עיקר הדרך לברר את האמת היא ע”י אמונה פשוטה, להאמין בדברי התורה ובדברי הצדיקים הגדולים בפשיטות ובתמימות ואע”פ שאין אנו מבינים בשכלנו לפעמים את הדברים, אנחנו צריכים להשליך את שכלנו ולקבל את דבריהם ועצותיהם באמונה שלמה.
וזה מה שרבינו מסביר לנו שעיקר המניעות הם מניעות המוח, כי אם האדם היה יודע ורואה את הטעם והשכר של כל מצווה ומצווה היה עושה זאת בכל כוחו, אבל מחמת שאנו נמצאים בהסתרה גדולה והכל נעלם מאיתנו, אז לפעמים מתגברים עלינו ספיקות והרהורים, על כן עיקר העצה ועיקר היהדות זה הפשיטות והתמימות, שכאשר האדם מגיע לאיזו מצווה או איזו עבודה בעבודת השם יתברך, לא יכנס בקושיות ותירוצים רק יעשה זאת בזריזות ובפשיטות ותמימות.
