אורח חיים ג – הלכות סוכה – הלכה ז – סעיף ב
עיקר תיקון התשובה הוא ע"י תיקון שלימות העיצה כי עיקר מה שרחוקין מהשם יתברך הוא רק ע"י שאין יודעין עצה שלימה איך לשוב להשם יתברך כל אחד ממקומו אשר נתעה לשם. כי האמת הכל חפצים ליראה את שמך ומתגעגעים לשוב להשם יתברך, אך אין יודעים עצות איך לשוב מני חושך אשר נלכד בו כל אחד לפי בחינתו והעיקר הוא ע"י פגם אמונת חכמים. כי אי אפשר לידע עצות איך לשוב להשם יתברך כי אם ע"י צדיקים אמיתיים שבכל דור ודור המורים לנו הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה, כי באמת עיקר תיקון שלימות העצה צריכין רק בעבודת השם, כי בודאי מי שבא על איזה עצה ותחבולה איך לעשו"ת איזה עבירה ח"ו לגנוב או לנאוף ח"ו בודאי אין זה נקרא עצה, מאחר שע"י עצתו זאת מוסר עצמו ליסורין ולמיתה בעולם הזה ובבא שיורד עד שאול תחתיות. וכן אפילו כשבא על עצה איך להרויח ממון, אם אין הממון מסוגל לו לעבודת השם ואדרבא ע,י זה יתרחק ממנו יתברך ח"ו גם זו אינה עצה טובה, כי זה עושר שמור לבעליו לרעתו מאחר שנתרחק ע"י זה מהשם יתברך אשר הוא חיינו ואורך ימינו לעולמי עד ולנצח נצחים. על כן העצות והחכמות של זה העולם שאינם פועלים ע"י אלו העצות להתקרב להשם יתברך לזכות לחיים נצחיים, אלו העצות אינם עצות כלל מכל שכן כשמתרחקים ע"י אלו העצות מהשם יתברך שבודאי שאלו העצות אינם נקראים עצות כלל ועל זה נאמר "אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד השם" הינו כשהוא נגד השם ואין מגיע מזאת החכמה והעצה התקרבות להשם יתברך. אין זה נקרא בשם חכמה ועצה כלל. כי מי שהוא חכם אמיתי ורוצה לישב בדעתו באמת ולהסתכל על עצמו ועל תכליתו באמת ואינו רוצה להטעות את עצמו, בודאי ראוי לו שיחשוב רק תחבולות ועצות איך להנצל מן השאול תחתיות ומתחתיו. כי זה רואה כל אדם גודל גנות זה העולם שמלא יגונות כעס ומכאובים ואין שום אדם בעולם שיהיה לו נחת וטוב בזה העולם המר וסוף האדם למות. על כן בודאי היה ראוי לכל החכמים שיתקבצו כולם יחד ויחשבו מחשבות חכמות ותחבולות בדרך האמת מה התכלית של זה העולם ובשביל מה נברא האדם ולקיים את כל דברי התורה בתמימות ופשיטות ללמוד וללמד לשמור ולעשות. והעיקר הוא האמונת חכמים בצדיקים האמיתיים שעל ידם מקבלים עצה שלימה.