כמובן שישנן סיבות נוספות לתהליך הזה שעובר האדם הרוצה להתקרב אליו יתברך, חלקן ידועות לנו וחלקן נסתרות מאיתנו, אך רבינו הקדוש ורבי נתן מביאים עוד כמה סיבות עיקריות למהלך הזה שעובר האדם.
כותב רבי נתן בליקוטי הלכות, אורח חיים ב’, בציעת הפת ה’ וזה לשונו: “וזה כל אדם צריך לידע, כשרוצה להתקרב להשם יתברך ורואה שהמניעות והמסכים מתפשטים כנגדו מאוד מאוד. ובפרט שכבר התחיל מעט לכנוס בעבודת השם ורואה שבכל פעם משתטחים כנגדו יותר ויותר ולפעמים רואה שאחר כמה ימים ושנים, שנדמה לו שכבר התחיל להיטהר קצת, חוזר ונופל ומתגברים עליו התאוות והרהורים בהשתטחות גדול ועצום מאוד.
שכל זה נמשך מהבגדים הצואים שעדין לא נזדכך מהם, שהם כל העוונות המלבישים על נשמתו ומשם כל המניעות וההתגברות שמתגברים על האדם והם כל הקטרוגים שבאים על כל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם. ועל זה אומר רבינו שההתרחקות היא כולה התקרבות וזה חייב לעבור על כל אדם הרוצה לכנוס בעבודת השם יתברך, שמראים לו התרחקות אך בעצם כל זה נועד לנקותו ולזככו כדי שיהיה ראוי ומוכן לקבל את האור האלוקי”.
כמובן שכדי להיכנס לארמון המלך ולהתקרב להשם יתברך צריך להיות נקי וקדוש, כי האדם לא יכול להיכנס לארמון עם טינופת מעשיו הרעים שהלביש בהם את נשמתו. ועל כן הוא צריך לעבור כל מיני תהליכים של ניקיון פנימי ורוחני כדי שיהיה ראוי ומוכן, כמו כן כאשר האדם חפץ להתקרב אליו ולהגיע למדרגות נעלות וגבוהות יותר, יש את מידת הדין שמקטרגת על האדם ואומרת שאינו ראוי לכך מסיבת מעשיו, שאינם מתאימים למדרגה החדשה שאליה הוא חפץ להיכנס, על כן מזמינים לאדם מניעות וקשיים ואם יצליח להתגבר עליהם יוכל לזכות במצווה או במדרגה החדשה שאליה הוא כוסף.
כותב רבינו הקדוש בליקוטי מוהר”ן תורה כ”ה: שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות וכשהאדם נעתק ממדרגה למדרגה, אזי צריך לילך דרך אלו הדמיונות כדי להגיע אל הקדושה. כלומר הדמיונות הסובבים את העולם והמדרגה החדשה הגבוהה יותר הם כמו קליפה השומרת את הפרי, שלא כל מי שאינו ראוי יוכל להיכנס לעולם הזה.
אם כך, כאשר האדם מתאמץ ומנסה וחפץ לעלות ולהתעלות למדרגות גבוהות יותר ולהתקרב להשם יתברך, לפני כל מדרגה חדשה שהוא עולה הוא נפגש באלו הדמיונות והמעברים ועל כן נדמה לו שהוא נמצא בירידה והשם יתברך מראה לו התרחקות כביכול. אבל באמת כל ההתרחקות היא רק כולה התקרבות, כרגע הוא נמצא בתהליך של עלייה למדרגה חדשה אבל צריך לעבור קודם לכן דרך אותם מעברים ודמיונות, שהם למעשה הקליפה השומרת על הפרי לפני המדרגה החדשה שאליה הוא צריך לכנוס.
על כן עיקר העצה במצבים הללו, כשהאדם חווה התרחקות ונדמה לו שמרחיקין אותו מלמעלה היא, שלא יניח את מקומו כלל וימשיך לכסוף ולרצות ולהרבות בתפילה ובתחנונים עד שירחם עליו השם ויפתח לו את שערי הקדושה. וזה בחינת מה שנאמר באברהם “והוא יושב פתח האוהל כחום היום”, ומפרש רבי נתן שחום היום מסמל את תאוות העולם הזה ופתח האהל הוא כמובן אוהל הקדושה, כאשר האדם רוצה להיכנס אל אוהל הקדושה ולא מניחים לו והתאוות והדמיונות קופחים עליו כחום היום, הוא צריך להיות בבחינת יושב, לא לחזור לאחור ולא להניח את מקומו, רק להמתין לצפות ולייחל.
