בסיפור המעשה 'מאבדת בת מלך' אנו רואים את המשנה למלכות שיוצא לחפש את בת המלך האבודה, הוא מוצא אותה במבצר ושואל אותה "איך אני יכול להוציא אותך?" אז היא עונה לו ש"אי אפשר לך להוציא אותי כי אם כשתהיה בוחר לך מקום ותהיה יושב שם שנה אחת וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, וכל זמן שיהיה לך פנאי תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי".
המשנה למלכות הוא כל אחד מאיתנו שנשלח לעולם לחפש את הבת מלך האבודה, שהיא נקודת הנשמה הפנימית, האמונה הקדושה, השם יתברך. שהיא למעשה כלואה במבצר של כל ענייני העולם הזה ותאוותיו, כדי להוציא את הבת מלך מאותו מבצר, כדי שהאדם יוכל לגלות את הנקודה הקדושה שבו, את האמונה ואת השם יתברך, רבינו נותן לנו כאן את העצה הגדולה והעיקרית מכולם שזה- הרצונות הכיסופין וההתבודדות.
אומר רבינו, ש"התבודדות היא מעלה עליונה וגדולה מן הכל" דהיינו שיקבע לעצמו זמן מיוחד בכל יום ושם ישיח את ליבו לפני השם יתברך ויבטא את הרצונות והשאיפות שלו בפה מלא. כמו כן רבינו מוסיף ואומר שהאדם צריך ליישב את דעתו מה התכלית מכל התאוות ומכל עניני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף והן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד ואז בודאי ישוב אל השם.
כמו שאמרנו ההתבודדות היא לא רק עצה להתחבר ולהתקשר אל השם יתברך בתפילות, בכיסופים ודיבורים טובים, יש לה גם עניין חשוב של ישוב הדעת, בזמן הזה אני יכול לברר לעצמי, מה הן הרצונות האמיתיים שלי, מה באמת אני רוצה ואל מה אני נכסף באמת. כי אדם שטרוד כל הזמן בטרדות החיים לא תמיד יודע ומודע למה שמוביל אותו במהלך חייו, על כן האדם חייב לעשו"ת מדי פעם ישוב הדעת אמיתי ולברר לעצמו את מצבו, את רצונותיו האמיתיים, וכאשר הוא מזהה אותם, הוא יכול לבטא אותם בתפילות ובדיבורים לפני השם יתברך.
זו היא המעלה הגדולה מן הכל, ההתבודדות, כאן האדם מברר לעצמו את מצבו האמיתי את רצונותיו, כאן הוא מבטא אותם במילים, בתפילה להשם יתברך. זה למעשה נקודת הכוח העיקרית שמניעה את האדם להתעלות ועל כן רבינו השתמש במילה מעלה עליונה, כי היא מעלה את האדם למדרגות עליונות במדרגות הקדושה.
