אורח חיים ב- הלכות ברכת הריח ה – סעיף ב
באמת עיקר כל המניעות הם מניעות המוח. כי עיקר המניעה שיש לאדם הוא מחמת שמבלבלים מוחו בעקמומיות וקושיות ובלבולים על צדיקי האמת או על שאר דברים שבקדושה שצריך לעשו”ת עד שאינו יודע מעלתם ועוצם קדושתם שיכול לזכות על ידם לכל טוב נפלא ונורא מאוד.
כי בודאי אם היה האדם רואה בעיניו גודל עשירותו והצלחתו בעולם הזה ובבא לנצח על ידי הצדקה שיתן או כל מצווה שיעשה, בוודאי כל אדם היה נותן צדקה הרבה בשתי ידיים, כי כמה וכמה האדם מתייגע ביגיעות גדולות ומוציא ממונו ומרבה בהוצאות בשביל ספק רווח, מכל שכן אם היה רואה בעיניו רווח כזה שמרוויחין ע”י הצדקה בודאי היה נותן בשתי ידיו בשמחה רבה וכן בכל המצוות וכן להתקרב לצדיקי האמת ולאנשיהם שיכולים לקרב אותו להשם יתברך שזה עולה על הכל ובזה תלוי כל קדושת יהדותו.
אם היה רואה נפלאות עריבות נעימות התקוה שיזכה על ידם לנצח בודאי היה משליך הכל והיה רץ אחריהם בכל כוחו ולא היתה שום מניעה והסתה ודחיה נחשבת בעיניו לכלום.
אבל עיקר המניעה הוא מניעת המוח, דהיינו שאין הוא רואה כל זאת בעיניו בתחילה. כי בתחילה בשעה שבא לעשו”ת המצוה או להתקרב לאנשי אמת אינו רואה אמיתת מעלתם ועל ידי זה יש כח למניעות להשתטח כנגדו ולמנעו ח”ו ועל כן צריך להתגבר בכח חזק כנגדם. אך מאחר שהמניעות מעלימין מעלת הדבר שבקדושה אם כן מהיכן יקבל כח לשברם.
אולם עיקר הכח לשברם נמשך מרחמי השם יתברך שמאיר מרחוק בדעת כל אדם שיתנוצץ לו האמת מרחוק וזה בחינת הרמזים הבאים אל האדם בכל יום שיתקרב וישוב אליו. ומי שחפץ בחיים באמת אינו מטעה את עצמו ומתגבר בחשק חזק כפי המניעות ומשברם ומתקרב אל האמת. וזה מה שנאמר “הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה”.
כי על ידי המצוה שעשה נכנעים ונתבטלים המניעות מהמצוה הבאה וכן להיפך על ידי עברה שעשה התגברו המונעים והמסיתים לעברה נוספת ועל כן עיקר ההתגברות על מניעות המח הוא עשיית המצוות בפועל שעל ידי זה מתבטלים כל המונעים והמסיתים.
