אמר רבי נחמן מברסלב: "התבודדות היא מעלה עליונה מן הכל וכל גדולי הצדיקים לא הגיעו למדרגתם, כי אם ע"י שהתמידו בהנהגה זאת".
ההתבודדות היא זמן, שבו האדם מתנתק לזמן מסוים מהסביבה ומאנשים, נמצא עם עצמו ועם בוראו ומשיח את כל אשר על לבו לפניו. הדיבורים שהאדם משיח בזמן זה, מעלתם עליונה וגבוהה עד מאוד, כי בשעה זאת מתחבר האדם עם ריבונו של עולם, שהוא למעשה מנהיג ומקיים את כל הבריאה כולה וכאשר האדם מתחבר ומדבר איתו, כדבר איש אל חברו, בדיבורים פשוטים, ושופך את ליבו לפניו, הרי שיוכל להשיג את כל מבוקשו ולהגיע לכל המעלות, כי הרי הבורא יתברך הוא הקובע והוא המשפיע לכל המציאות כולה.
כמו כן, הדיבורים אשר מוציא האדם מפיו, נוטפים על ליבו כמו המים הנוטפים על האבן, וברבות הימים והשנים אם יתמיד בהנהגה זאת, הרי שיקבו הדיבורים את לב האבן ויהפכוהו ללב בשר, לב מרגיש, לב שמח ואוהב, לב אשר יכול להכיל בתוכו את כל הרגשו"ת הנעלים ואת קרבת אלוקים.
כאשר ירצה האדם להתחיל בהנהגה גדולה זאת, ימצא את עצמו פתאום כאילם, אשר אינו יכול לפתוח פיו, כי עדיין לא הורגל בכך. העצה לכך היא שיתבודד ויבקש על זה בעצמו, שיעזרהו הבורא יתברך וישלח לו דיבורים אל תוך פיו, כדי שיוכל להשיח את ליבו. אך גם אם לא יוכל בתחילה להוציא שום דיבור מפיו, ישב ויתלה לבו ועיניו למרום, עד שיגיע זמן ישועתו ויפתח פיו לדבר לפניו יתברך.
עצה נוספת היא שיכתוב האדם תחילה על דף את כל מה שיש על לבו. את רצונותיו, את בקשותיו, את כל הדברים שהוא מתחרט עליהם ואת מה שהוא רוצה להודות עליו. את הכל ירשום בראשי פרקים ובזמן ההתבודדות יתחיל לקרוא מן הדף, וינסה להוסיף ולפתח זאת במילים ובמשפטים נוספים משלו.
השיחה שהאדם מנהל עם בוראו בשעה זאת, צריכה להיות אישית, אמיתית ופתוחה. זהו הזמן שבו יכול האדם לשפוך את כל אשר על לבו, לטהר את כל פנימיותו ולמשוך שפע גדול על עצמו ועל העולם כולו. הבורא יתברך יודע את כל מה שעובר על האדם ומחכה ומאזין לכל דיבור אשר הוא מוציא מפיו, עד שאומר רבי נתן מברסלב, שבשעה שהיהודי פותח את פיו לדבר עם הבורא, עוזב השם יתברך כביכול את כל העולמות העליונים והתחתונים ומאזין לזה האדם.
מכאן אנו רואים את גודל החשיבות של הנהגה זאת, שאין דבר שעושה נחת רוח לבורא יתברך יותר מזה בעולם, וכל יהודי וכל אדם באשר הוא שם, באיזה מדרגה שהוא נמצא ובאיזה מצב, יכול לקיים עצה פשוטה זאת, ועל ידה בודאי יוכל להגיע לכל המעלות, להגשים את כל שאיפותיו ורצונותיו הטובים ולקבל את מבוקשו – בזמן ובמקום המתאימים.
גם אם לא רואה האדם תוצאות מיידיות לבקשותיו ולרצונותיו, אל יתייאש, כי לפעמים צריך מכסת דיבורים ותפילות מסוימת, עד שייבנה הכלי המתאים וירד השפע מן השמים. לפעמים רואה הבורא יתברך שאין זה הזמן והעת המתאימים לאדם לתת לו את מבוקשו או להעלותו ממדרגתו והוא שומר אצלו יתברך את אותם דיבורים- לעת, לזמן ולמקום המתאים.
אך בודאי ששום דיבור ושום מילה אינם נאבדים ואינם הולכים לאיבוד ח"ו. הם חיים וקיימים לנצח נצחים, נעשים ונבראים מהם דברים גדולים ונפלאים, אשר יתנו את השפעתם על האדם עצמו ועל כל המציאות כולה .
